הילד שהיו לו שתי אמהות

נורית צעדה בשבילי פארק הירקון, נהנתה מהדשא הירוק ומהפריחה הצבעונית. לפתע עצר אותה עומר, תלמיד מחטיבת הביניים בה היא לומדת.
"בא לך ללכת לסרט"
"טוב, בעצם למה לא?"
יצאו לסרט , שמרו מרחק בתחילה ולקראת סוף הסרט עומר נסה לחבק אותה. הייתה לה הרגשה נעימה והם המשיכו להיפגש ולטייל בפארק ובעיר כולה. נורית לא שיערה שכל הפגישות ישנו את חייה לתמיד.
פתאום הרגישה כבדות, עייפות והתחילה להקיא אך עדיין לא חשדה בכלום.
"הרי אין לי מחזור עדיין. חשבה."
אמה הסתכלה עליה במבט עויין : " מה את מסתובבת , נלך לרופא נשים ונראה מה קורה אתך?"
הרופא בישר לה שנורית בהריון ומאוחר מדי בכדי לבצע הפלה שיחשבו מה לעשות ושיידעו אותו.
להורים של נורית לא הייתה בעיה ! לא נורא, נשלח אותך למעון לנערות במצבך בצפון הארץ ואחרי הלידה תחזרי לבית הספר , איש לא צריך לדעת
מה שהאם קהת הרגשות לא הבינה כמה בתה תהיה חצויה ופגועה.
נורית שהתה במעון יצרה קשרים עם אחיותיה לגורל. הוריה לא ביקרו ולא התעניינו, העיקר שלא יידעו. "תמחקי את זה ותתחילי חיים חדשים"
התינוק שנולד נמסר לאימוץ לזוג אוהב שחיכה לילד שנים.
ההורים המאמצים היו מאושרים ומה לא עשו בשביל בנם בתחום החינוך ושאר צרכיו.
הם לא העלימו ממנו את העובדה שהם הורים מאמצים הדואגים לו ואוהבים אותו עד כלות אבל יש לו עוד אמא , זו שהביאה אותו לאוויר העולם.
"תודה שילדת את הילד! "שלחו מכתב תודה שהיה מיועד לנורית והיא מצדה שלחה מכתה שהיה מיועד למאמצים : "תודה שאתם מגדלים אותו לתפארת".
היה קשה לנורית עד מאוד היא אמנם הבינה שלהיות ילדה המגדלת ילד זה כמעט לא אפשרי וצריך לפתוח בחיים חדשים עם כל הכאב וההיסוסים.
נורית ניסתה לאתר היכן נמצא בנה ולו רק לראותו לו ולהודות להוריו המאמצים המטפלים בו. מצאה את העיר וכך איתרה את הורי בנה.
נורית מצאה עבודה כמחלקת דואר והגיעה לבית ההורים. הפגישה הייתה טעונה והיה ברור לנורית שיהיה טוב לילד לגדול אצל הוריו המאמצים.