הילדה והדוב

פעם בממלכה אבודה, ישבה לה בחדרה ילדה שבורה. אימה נפטרה, ונשארה היא לבד בעוד אביה נישא מחדש. האם החורגת הייתה למלכה ואת אביה של הילדה כישפה והרגה. עכשיו הילדה נשארה בודדה בלי אבא, בלי אימא, ובלי טיפה של חברה. יום אחד ברחה הילדה, הגיעה ליער ושם היא מצאה שוכב לו על קרקע האדמה הקרה דוב יפהפה אך הוא היה פצוע ומדמם. הילדה, בלי לחשוב קרעה את שמלתה וחבשה את פצעיו.
הדוב נעמד שוב על רגליו, הילדה נבהלה וחשבה כי עכשיו זה סופה, הדוב יפצע גם אותה. היא סגרה את עיניה חזק והתכוננה לפגיעה. אבל במקום לפגוע או להרוג, חיבק אותה חזק אל ליבו הדוב. הילדה הופתעה והתחילה לבכות, מזמן לא חיבקו אותה וזה היה כל כך נעים, באותו רגע הבינה שפגשה היא חבר. הדוב והילדה המשיכו לשחק, הילדה אהבה את הדוב והייתה שמחה אך לא לזמן רב, כי מצאה אותה האם החורגת ואת הדוב הורתה להרוג, הילדה בכתה וזעקה לחמלה, שמישהו יעזור לחברה. כשהבינה שמלבדה לא קיים בשבילו אף אחד, ושהדוב הוא חברה היחיד וכך גם היא שלו, עצרה את דמעותיה, קימצה את אגרופיה ורצה למצוא את השומרים שמחזיקים בדוב ומוכנים להרגו. קפצה הילדה על השומרים, והתחילה להלום בהם באגרופים, השומרים לא הבינו אבל אז נעמד הדוב והתחילו גם לשאוג. השומרים נבהלו וברחו. והדוב והילדה חזרו ליער שלהם, שם הילדה התחילה לבכות שוב, היו אלה דמעות של אושר ושמחה, היא שוב כאן יחד עם חברה. הדוב והילדה שחקו וקפצו אבל אושרם לא המשיך זמן רב שוב. מהחושך יצאה דמות בגלימה ומפיה הוציאה קללה, נשמע פיצוץ ואחריו נהמה הדוב נפל כמו פעם על האדמה הקרה. הילדה נבהלה והתחילה לרוץ ונפלה על רגליה ליד פני הדוב, עיניה התמלאו שוב בדמעות, הכאב חזר בליבה שוב יש חור. הדוב שכב מדמם על צדו והילדה לא ידעה מה לעשות ואז התחילה לזעוק לאל שיעזור לה, היא יללה ובכתה שהאל יעזור לחברה. פתאום משמים הופיעה קרן אור ומלאך עם כנפיים הופיע מתוכה, ואת הדוב בכנפיו חיבק. הילדה מצמצה כלא מאמינה למראה עיניה, הדוב הגדול שאיתו היא שיחקה עכשיו חייך אליה עם החיוך היפה של אימה. הילדה משמחה זינקה על האם וחיבקה אותה חזק, כמו שהיה מחבק אותה הדוב. הילדה שוב התחילה לבכות, האם הדובה המגנה והאוהבת חיבקה את בתה ומלמלה לה שיר ערש. הילדה עצמה את עיניה ונרדמה בידי האם, וכך לקח אותם המלאך לממלכה נסתרת רחוקה שם תחיה האם, הבת ואביה יחדיו, איתם גם דוב כחבר מגן ואוהב.