Kotevet_ki_ba
לפעמים אני חושבת לעצמי, כמה טוב שיש לי מילים.

היום בו מַתִּי

Kotevet_ki_ba 28/08/2022 223 צפיות 2 תגובות
לפעמים אני חושבת לעצמי, כמה טוב שיש לי מילים.

זוג אצבעות ארוכות עוטפות את עורפי,
מלטפות בעדינות,
מלטפות.

אגודלים רכים מונחים על גורגרתי,
מעסות לאיטן את גרוני,
אט אט יורדים-,
אל עצם הבריח,
ובחזרה מעלה.
לוחצים לסירוגין
אחד מרפה,
אחד מהדק,
לוחצים שוב ושוב.
אני זע באי נוחות,
כמעט מושיט יד,
כדי להרפות מעט,
אבל פי-
נותר סגור,
אני לא אומר דבר.
והלחיצות ,
ממשיכות.
מתחזקות,
לסירוגין
אגדול ימין,
אגודל שמאל-

והנה,
האוויר,
כמעט ולא נכנס,
גם לא יוצא.
"אין לי אוויר," אני אומר,
אך הקול כמו נעלם בחלל,
לא נוחת בשום מקום.
והן ממשיכות,
הלחיצות.

"אני לא נושם," אני מחרחר, והגרון שלי,
נמעך כמו כוס פלסטיק משומשת.
"אין לי אוויר,"
אני זועק,
ללא קול.

אין.
לי.
אוויר.

וככה,
ככה בדיוק,
אני מניח להם,
לחנוק אותי.

ככה בדיוק,
אני-
מת.


תגובות (2)

מפחיד כמה התיאור הראשוני כל כך מתוק ומושך עד שהוא נהפך לתיאור חנק. כאילו, גם בחלק שבו כבר ידעתי מה מתרחש, עדיין היה קול קטן שאמר לי "תראי איזה יופי, תראי איך הכל זורם"
בהחלט יש לך שימוש מרשים במילים.

30/08/2022 14:30

    היי ספיר!

    את הקטע הזה כתבתי בראש בשבת, ואיך שהשבת יצאה- מיהרתי לכתוב אותו. (אני בהלם מעצמי שזכרתי הכל!)
    שמחה שאת מוצאת אותו מעניין, הוא אחד לאחד מתאר מה שהרגשתי אחרי שבוע של תסכול.
    תודה רבה על התגובה, ועל המחמאה! מעריכה את זה מאוד!

    02/09/2022 17:02
1 דקות
תגיות: ,
סיפורים נוספים שיעניינו אותך