הטרור לא נגמר- בבקשה תקראו
ושוב הזיכרונות באים, צפים ועולים.
כל מילה קטנה לא במקום, מציפה אותי בכאב.
מזכירה לי את מה שהיה, לאן אני לא רוצה לחזור.
לפחד הזה שאוכל אותך מבפנים,
לכאב הזה שממוטט אותך,
לדיכאון הזה שמוריד אותך,
להתאבדות שמנסה לפתות אותך.
וכל פעם שדבר כזה קורה אני חוזרת לפעם. למה שהיה, עבר, אך לא נגמר.
כי לא ניצחנו, כי הטרור לא נגמר.
כי עדיין זורקים אבנים,
עדיין מנסים לירות על חיילים,
עדיין אנשים נרצחים,
ועדיין, כמו שקרה רק עכשיו, מנסים -ולצערנו, מצליחים- לחטוף אנשים תמימים.
מתי נוכל כבר לצרוח באושר "זהו, נגמר, לא עוד!"?
מתי אנשים יפסיקו למות רק בגלל איפה שהם גרים,
מתי חיילים יפסיקו להיפגע רק בגלל איפה שהם משרתים,
מתי העולם יבין שהוא טועה, שלא אנחנו הטרוריסטים?
מתי נוכל כבר להפסיק לפחד?
מפריצות, מפיגועים, מזריקות בקת"בים ואבנים?
מחטיפות, ועינויים?
להפסיק את האימה הזאת שמרסקת את הנפש שלך, שמאיימת להרוג אותך לאט לאט,
שאוכלת אותך מבפנים, שמאיימת לנפץ אותך לרסיסים?
תגובות (12)
צודקת
NO MORE
זה מה שאני חשבתי ורק אתמול הייתה עוד זריקת אבנים(בערך מטר מהבית של אחותי) ואמא ופעוטה נפצעו קל.
רק אתמול זרקו עוד בקת"בים(בקבוקי תבערה) על ישיבה בירושלים וירו קאסמים וניסו לפרוץ לתוך יישוב.
מתי יפסיקו לזרוק עלינו טילים וגראדים כאילו אנחנו הבובות שלהם?
מתי נפסיק לתזז מחדר מוגן, החוצה ולהפך?
לשאלות האלה אין מענה.
מסכימה עם כל מילה שלך, נמאס לי לחיות במצב הזה.
מגיל 0 אני סובלת מזה, כבר גדלתי לתוך זה, ועד שאת חושבת ובטוחה באמת שהם הפסיקו, שהם הבינו שזה לא מה שישבור אותנו, הם מתחילים שוב. (כמו אתמול)
כבר התייאשתי והגעתי למסקנה שזה לא יפסיק אף פעם, והשלום לא כל כך קרוב.
נותר רק לקוות שהצדק יגיע…
לפחות אצלך אפשר להיכנס לחדר מוגן:/
אצלי אפילו זה אין..
הם פורצים גדרות ולא מפחדים מכלום…
רק פוגעים ופוגעים…
את צודקת
מתי כל זה יפסק?
שאלה שאין עליה תשובה
האמת היא שיש תשובה-
אף פעם.
הלוואי והכל יהיה טוב שלא יהיו גניבות יותר , לא מלחמות , ששום דבר רע לא יהיה בתוך העולם שלנו.
הלוואי…
מסכימה איתך, כ"כ. אני גם גרה בשומרון.
השלכות אבנים, חפצים חשודים. נגיעות ופריצות בגדר זה חלק מהשגרה.
מתי זה יגמר?- אין לדעת.
נבחרנו. אנחנו עם מיוחד. העם הנבחר. עם הנצח.
ומהסיבה הזו.
אני יודעת. שאותנו לא יוכלו להשמיד.
לא יוכלו לשבור.
זה קשה.
וזה לא מובן.
אבל צריך להאמין.
בחוזק שלנו.
של הצבא שלנו .
של העם שלנו.
לפעמים אין מה להגיד, חוץ מ-יהיה לנו טוב!
בתפילה 'ושבו בנים לגבולם'.
"יהיה לנו טוב" זאת תפילה שכרגע לא נראה שהיא מתגשמת..:(
מסכימה לגמרי! גם אני גרה בשומרון.
נשבעת שכמעט בכיתי!
אני כבר מסיימת כיתה ח' וההורים שלי כבר לא מרשים לי לצאת מהבית בלילות לבד. ואחותי הקטנה עוד יותר. לא מרשים לה לצאת מהבית נקודה.
ואני מבינה אותם… זה מפחיד ברמות, אנחנו לא יכולים לצאת מהבית ולהרגיש בטוחים. השנאה מקיפה אותנו. אפילו עידן הנאצים עוד לא נגמר. ואם לא שמעתם יש זן חדש של נאצם שנקרא ניאו נאצים. והם ממשיכי האמונה של היטלר.
לסיכום : עוד לא ניצחנו. המדינה קמה אבל יש עוד הרבה מה לטפל בו.
ההורים שלי כן נותנים לי ולאחיות שלי לצאת בערבים..אנחנו נחשבים יישוב יחסית מוגן(יקיר, אם זה אומר לך משהו) והיישוב ממש צמוד לבסיס צבאי…אני גם מסיימת כיתה ח'…זה באמת מפחיד ופעם עברתי תקופה ממש קשה שלא יצאתי בכלל מהבית בערב מרוב פחד(אחרי המקרה של אדל ביטון שאני מכירה והרצח של אביתר בורובסקי הי"ד שהיה דוד של חברה שלי)
יש לי חברה שגרה באיזור פחות מוגן והיא אמרה שאפילו על האוטובוס בדרך לבצפר זרקו להם כמה פעמים אבנים על האוטובוס..
לפחות האוטובוסים של החברה לפיתוח ממוגנים:/