הטעות של אתמול בלילה

הבר שקט הלילה. לא שזהו לילה שונה מהרגיל, סתם לילה כזה שקט.
הברמנית המשועממת מסדרת קצת את המשקאות החריפים, מסתכלת על האנשים שיושבים סביב שולחנות עגולים ושותים, מנקה את הכוסות ששטפה לפני כן ומחכה לסוף המשמרת שלה. היא מסתכלת על השעון בתקווה שהדקות יעברו יותר מהר בזמן שמישהו נכנס לחלל הקטן של הבר.

האיש נראה סחוט, כמו לימון שהוציאו ממנו את כל המיץ. החולצה שלו רפוייה ולא מגוהצת, יש לו מבט עייף בעיניים ומראה כללי של אדם שרע לו.
הוא מתיישב על הבר במעין כבדות ומזמין וויסקי.
אסנת לוקחת את אחת הכוסות שכבר שטפה ומוזגת לו מהמשקה החריף. ״תודה״ הוא אומר בלאות, ״בכיף״ אסנת אומרת וממשיכה להביט בשעון.
״החיים חרא״ האיש אומר בקול חלש ואסנת מביטה בו, לוקחת נשימה עמוקה ומנסה להיות נחמדה,
היא אומרת ״החיים לא חרא. למה אתה חושב ככה?״.
״כי אלו החיים, תאמיני לי. את עוד צעירה ובאיזשהו שלב ירצו לפטר אותך מהעבודה שלך. זה באמת חרא״ האיש אומר ונאנח קלות.
אסנת לא יודעת מה לענות לאדם שיושב מולה, למען האמת היא מעולם לא חשבה על כך שעלולים לפטר אותה. היא אוהבת את העבודה שלה, את הבוס ואפילו את האנשים שבאים מדי פעם לשתות ולדבר.
״למה פיטרו אותך?״ אסנת שואלת, מתאמצת להיות סימפטית.
האיש לוגם קצת מהוויסקי שלו ומשיב ״סתם, היה ריב בין העובדים. את יודעת איך זה…משפחה. אף אחד לא סובל אף אחד״.
״אז זה ריב משפחתי אה? מה עשית שמגיע לך שיפטרו אותך?״ אסנת מתחילה לגלות עניין בשיחה.
״עדיין לא פיטרו אבל יש לי תחושה שזה מה שעומד לקרות. רק שיחקתי עם כמה דברים שלא הייתי אמור לשחק איתם.
לא סיפור גדול״ האיש אומר בהתגוננות ומניף את ידו בתנועה מבטלת.
״עם איזה דברים לא היית צריך לשחק?״ אסנת מתחילה לנגב עוד כוס שכבר נשטפה. ״סתם… מתאימי אהבות, לא משהו רציני״ האיש משיב ומסתכל על הכוס שלו בריכוז משונה.
״מה זה מתאימי אהבות? אף פעם לא שמעתי על דבר כזה״ אסנת שואלת ומביטה על המשקה שבכוסו שהולך ונגמר במהירות.
״קצת קשה להסביר. בגדול, זה מכשיר כזה שמתאים בין אנשים מבחינה רומנטית. אני מחליט מי מתאים למי, לוחץ על כמה כפתורים והופ! שני האנשים האלו מתאהבים״ האיש מבהיר.
״לא נשמע לי הגיוני. אולי שתית יותר מדי אדוני?״ אסנת מגחכת מעט והאיש מניד את ראשו מצד לצד.
״הגיוני מאוד. תאמיני לי, אני דובר אמת. ובכלל, לא קוראים לי אדוני. קוראים לי קופידון. בטח שמעת עליי פעם אחת בחיים שלך״ קופידון אומר ומבקש עוד וויסקי.
״אם אתה קופידון אז איפה הכנפיים שלך והחץ שתמיד אתה מחזיק?״ אסנת משתדלת לא לפרוץ בצחוק מתגלגל.
״אם לא שמת לב אנחנו כבר ב2017, הדברים האלו מתו מזמן. עכשיו יש את הכל באייפון.
אבל האייפון שלנו הוא לא כמו שלכם, שלנו יותר משוכלל. הרבה יותר.
מהמכשיר הזה אני מסוגל לעשות את העבודה שלי ולהתאים בין אנשים״ קופידון מוציא את המכשיר הקטן מכיס המכנסיים שלו ומראה בגאווה לאסנת את הכפתור שמחבר בין הלבבות השונים.

״אין מצב שזה אמיתי. אתה בהחלט מצחיק אבל כדאי שתלך לישון״ אסנת אומרת בחיוך אבל קופידון לא זז ממקומו ובמקום זה מבקש כוס ויסקי שנייה לאותו הערב.
״ברור שזה אמיתי. כל מה שאני אומר אמיתי לגמרי, אני לא משקר לך. אני אפילו יכול להוכיח לך שזה נכון והמכשיר באמת עובד״.
״וואלה?״ אסנת אומרת בספקנות ומעבירה לו עוד כוס ויסקי, ״וואלה״. ״את מי את רוצה שאשדך לך?״ קופידון שולח לאסנת מבט שמבהיר שהוא רציני לגמרי ובכלל לא משועשע.
אסנת צוחקת למשמע השאלה.
אכן, היא זוכה להכיר הרבה אנשים מוזרים מאוד במשך שעות העבודה שלה אבל האיש הזה הוא משהו מיוחד. על אף ספקנותה אסנת מצביעה באצבע מהססת על בחור צעיר שיושב ממש ממולה.

״דווקא אותו? לא יכולת לבחור לעצמך מישהו פחות חנון?״ קופידון מגחך למראה הצעיר שיושב מרותק לספר הלימוד שלו.
״כן, דווקא הוא. אתה זה שאמרת שיש בך כוחות לשדך לי כל אדם ואותו אני בוחרת״ אסנת מזכירה לו.
״טוב, בסדר אני אשדך לך אותו. אבל שתדעי שזה לא אני, זה רק המכשיר שסיפרתי לך עליו״ קופידון מעמיד אותה על טעותה, לוקח את המכשיר בידו ולוחץ על כמה מקשים.
המכשיר משמיע קולות משונים, אסנת מתקרבת אל המכשיר בחשש מה.

״נו?״ אסנת שואלת באכזבה, ״מה נו?״ קופידון שואל בחזרה. ״אמרת שהוא יתאהב בי ושום דבר לא קרה״ היא מסתכלת על קופידון במבט עצוב ומעורר רחמים.
״כנראה שאת מהאנשים האלו שאי אפשר להתאהב בהם, המכשיר לא מצליח להתאים לך אף אחד״ קופידון מסביר באיטיות, עיניו מביעות צער.
״לפעמים יש אנשים כאלו, מצטער״ הוא מוסיף ומשתתק.
אסנת מביטה בו במבט מבולבל. ״מה זאת אומרת אי אפשר להתאהב בי?״ היא שואלת בחשש, כמעט צועקת.
קופידון צוחק, ״תירגעי, אפשר להתאהב בך. פשוט המכשיר צריך למצוא הרבה פרטים עלייך ועליו אז לוקח זמן עד שהוא פועל. עוד דקה הבחור הזה יתאהב בך, מבטיח״.

ובאמת, כעבור דקה הצעיר מופיע ליד הבר ומבקש את המספר של אסנת. לאחר שיחה קצרה ומבויישת ביניהם הצעיר הולך לדרכו ואסנת מביטה בתדהמה באיש שאחראי להתאהבות הזו.
״איך זה קרה?״ היא שואלת לבסוף.
״אמרתי לך כבר, זה המכשיר. הוא אחראי לזה״ קופידון מסביר ומוסיף ״מבינה איך אני יכול להתאים בין אנשים?״.
כן, אסנת הבינה לחלוטין אבל עדיין חושבת שזה משחק מכור. האיש הזה לא באמת יכול לגרום לנס שנקרא אהבה להתגשם ככה סתם.
״אתה משקר לי. בטח תיאמת עם הבחור שייגש אליי בערב הזה״.
״הראיתי לך כבר מה המכשיר עושה, קיבלת מספר מבחור שנדלקת עליו ואת עדיין חושבת שאני משקר?״ קופידון שואל, לא מאמין למשמע אוזניו.
״בין מי למי את רוצה שאשדך? תני לי כל שם ואראה לך שהמכשיר אמיתי״ קופידון שולח בה מבט מתגרה ואסנת מצדה לא יודעת מה לעשות.
הוא נראה רציני ולא שיקר לי בפעם הראשונה, אסנת חושבת, אולי כדאי לנסות ולראות אם המכשיר המוזר באמת עובד?.

״סבבה. אז תכתוב את השם איילה ורגר ואת השם ירון ליד״ אסנת נותנת את שם חברתה שאוהבת כבר הרבה זמן את החבר ללימודים שלה אבל אין לה אומץ לגשת אליו.
״נו? הם כבר מאוהבים?״ אסנת שואלת בקוצר רוח וקופידון משתיק אותה.
״רק רגע. תני למכשיר לעבוד״, קופידון אומר ולוחץ על כמה מקשים שמשמעים ציפצופים חזקים.
״זהו. הם מאוהבים״ קופידון קובע בהחלטיות.
״ברצינות?״ אסנת שואלת בחשדנות,
״כן. תביאי עוד אנשים, המשחק הזה דווקא נחמד״ קופידון אומר ומבקש עוד כוס ויסקי.
״אחלה״ אסנת אומרת בזמן שהיא מוזגת עוד משקה תוסס לתוך הכוס הגדולה.
מהשלב הזה של השיחה קופידון לא זוכר הרבה.
הוא רק יודע שהשתמש במכשיר המשוכלל פעמים רבות במהלך הלילה ובערך בארבע לפנות בוקר עלה בחזרה לבית הקטן שלו, ישר אל מיטתו שבתוכה נרדם כעבור דקות אחדות.

בבוקר קופידון מתעורר עם האנגאובר נורא ושברי זיכרונות מעורפלים.
הוא מתארגן לעבודה, לובש את החולצה המכופתרת ואת המכנס השחור הקבוע שלו ויוצא במכוניתו אל משרד השידוכים.
בדרכו לעבודה הוא נזכר באירועי הלילה הקודם. בשיחה עם אסנת הברמנית, בבחור הזה שהיא רצתה, בשידוכים שאירגן אתמול ובויסקי ששתה….כמה ויסקי הוא שתה.

קופידון הולך למטבח שניצב ליד המשרד הראשי של הבוסית שלו ומכין לעצמו כוס קפה שחור. ״קופידון״ הוא שומע קול קורא לו.
״כן?״ קופידון משיב, ״הבוסית רוצה לראות אותך במשרד שלה עכשיו. זה דחוף״ האיש שקרא לו מתרחק וקופידון הולך אל המשרד.

אחרי דפיקה קטנה בדלת קופידון נכנס והמנהלת מזמינה אותו לשבת על הכיסא המסתובב שליד השולחן שלה.
״אתה בטח מתאר לעצמך למה זימנתי אותך לכאן״ היא אומרת בקולה הנוקשה.
״לא, לא ממש״ קופידון משיב בבילבול מה. ״אז אתה לא יודע מה קרה אתמול בלילה? לא ייאמן!״ היא מרימה את קולה.
״אתה לא יודע למה גרמת אתמול?
אני אספר לך-למיליוני אנשים נשבר הלב וכל זה בגללך. השתמשת במכשיר שלך יותר מדי ושידכת אנשים שלא מתאימים אחד לשני״ היא מסבירה ותוקעת בו מבט מאשים.
״ומי לדעתך היה צריך לתקן את כל זה?
אני.
עבדתי לאורך שעות רבות עד שהחזרתי את אחרון המתאהבים לאהובתו הנכונה והראויה לו״.

קופידון באמת לא זוכר כמה אנשים הוא שידך אתמול אבל מסתבר שהרבה. הרבה יותר מדי. הוא יודע שעוד מעט יחטוף על זה ושאין לו הצדקות למעשיו.

״אני לא מאמינה שאתה, בני הקטן לא מסוגל לקחת את העבודה שלך ברצינות הראויה לה.
אתה יודע איך אני מתנהגת לאנשים שלא מכבדים את העבודה הזו כמוני״ היא אומרת,
כן. כל העובדים במשרד השידוכים ידעו איך אפרודיטה מגיבה למקרים כאלו. גם קופידון ידע.

״אז לצערי, לאחר שעברת כל גבול אני חייבת לפטר אותך. מצטערת קופידון״ אפרודיטה אומרת בעצב. קופידון מהנהן ויוצא מהמשרד במהירות.

אסנת מוזגת בירה שחורה לתוך כוס של בחורה אחת ומחייכת. היא מסתכלת על הדלת שנפתחת ועל האיש שנכנס בצעדים כבדים אל המקום.
״נו, פיטרו אותך בסוף?״ היא שואלת ומעבירה לו כוס ויסקי. ״כן. החיים חרא״ קופידון אומר ולוגם מהויסקי שלו.
אסנת בוחנת את הצעיר שדיברה איתו אתמול, מנסה להבין אם הוא זוכר אותה או ששתה יותר מדי ושכח את השיחה שלהם ואת החלפת המספרים ביניהם.
היא נאנחת, ״אנשים חושבים שאהבה זה דבר פלאי, מעל לטבע אבל לא מבינים שבסופו של דבר היא נגרמת רק בגלל איזה טמבל ששתה יותר מדי בלילה הקודם״.
״אז?״ קופידון שואל ולוגם מהויסקי,
״אז החיים חרא״ אסנת אומרת, מחייכת חיוך עצוב וממשיכה להביט בבחור שיושב ממולה.