החדר שלי (קצת חונק)

אהרון היה עתונאי ידוע. היה פרילאנסר בכמה עיתונים. הוא היה עסוק מעל הראש, לא רק בגלל שהיה פופולארי, אלא משום שנאלץ לשלם מזונות עבור יחדין אחרי גירושין מכוערים.
הדבר לא היה קל והצריך הרבה כסף. בדירה שגר בה לא היה חדר עבודה ראוי ואהרון חיפש לשכור לו חדר.
מצא חַדְרוֹן בחצר בית בשכונת נחלאות בירושלים.
בחדר הזה ישב, כתב, מחק ,כתב וחשב.
היה לו יותר שקט אך לא היה לו מקום לראיין ולפגוש אנשים. החדרון היה מלא בספרים, כתבי עת, מדף ושולחן עבודה. לאהרון לא היה מקום לזוז ולעשות כל מה שרצה.
"מה אעשה? עד שמצאתי חדרון במקום כזה מדהים בירושלים, לאן אלך?"
"אני מרגיש שהחדרון חונק אותי, לי אין מקום לחפצים אולי יש".
"בקושי יש לי מקום לשולחן הכתיבה ולמחשב. אם נכנס חבר או ישהו מהמערכת הוא צריך לעמוד בחוץ". "זו בחירה לא מוצלחת על אף הסביבה היפה.
אהרון נמלך בדעתו. "נצא מהחדרון, יש מקום הנקרא "ארקפה" אלך לשם. אקח מחשב נייד וקדימה לעבודה! כל מי שרוצה להפגש אתי בענייני עבודה מוזמן.
קפה ותה על חשבוני.