הזמן של אורי ועוזי.

עוזי ואורי צעדו בשדרה מוריקה שפרחיה הסגולים ריפדו את האדמה. הם לא שמו לב שהזמן חולף וכך המשיכו ללכת לבית הספר.
"הי!" שאל עוזי "הכנת שיעורים?"
" לא"– ענה אורי "ואתה?"
עוזי ענה שלא הספיק לעשות שיעורים "אני עסוק לקראת בר-המצווה שלי ואין לי זמן. אין דבר ברבע שעה אספיק להעתיק.
עוזי הוסיף "הדוד שלי סיפר לי שברבע שעה הוא טען תותח במלחמת יום-הכפורים והספיק להפגיז בגולן.
"סבא שלי במלחמת השחרור הספיק לכבוש עם חברים כמה עמדות בעשרים דקות. כן, היו זמנים!" ענה אורי.
"בוא! כדאי שנספיק להגיע לביה"ס בזמן שנוכל להעתיק את השיעורים.
כך הלכו הנערים בשדרה ופתאום נשמע הצלצול. פעמון בית הספר צילצל.
הזמן חלף, שיעורים לא עשו ולא הספיקו להעתיק וגם אחרו לבית הספר.
הזמן ממש נמס כמו גלידה ונעלם לו.