הו לאונרד

המחמם (קוראים לזה מחמם, נכון?) בגודל של בני גורן, מריח כמו מגהץ ומתקתק כמו תנין.
הוא גם מחמם ומפריע לישון ויום אחד הוא ישרוף ספרים. ואותי (ככה כתוב לא?)
אבל זה בסדר, החיים הם תותים וגבינת צ'דר: ככה פעם ליטל ורֶמי אמרו.
היום כולם אומרים שכולם אומרים ככה.
כולם שכחו.
הבית דולף ומורידים את ציורי השמן מהקיר. 'מים ושמן לא מתערבבים' הם מסבירים אבל אם ככה זה לא משנה, לדעתי זה יכול להיות אימפרסיוניסטי: ככה נוף של דמעות ניראה, ככה שושנות של דמעות ניראות, ככה איש של דמעות ניראה.
(ככה אני)
אבל הם עורמים את המיסגרות והקנווסים על השולחן ואפשר לחשוב שהחורף הוא מופע חשפנות של קירות, עצים ולוחות מודעות; ישלו מוזיקה פשוטה של גשם ותכשיטים זולים, מנצנצים, שלא שווים כלום: ברד ופתיתים.
הוא רטוב ולא יודע להתנקז ובגלל שהמגפיים שלי דפוקות ועשויות מחורים, היום הלכתי על מים. הללויה.
'ומי באש, ומי במים' זימרתי עם קול של אפר, שפתיים של שזיף ובהונות מעקצצות.
צחקתי: שתיהם שורפים
וזה כמו מעגל, לא?
(הכל מעגל, לא?)