הורד האדום
חדרים ריקים,
כל כך קפואים,
אין שום סימן לאנשים,
אין שום סימן לחיים.
רק אני נמצאת בו,
עטופה בזכרונות,
שהופכים לאשליות,
שהופכים למבוך ללא יציאות.
חדרים ריקים,
כל כך קפואים,
אני רק נמצאת כאן,
אך כבר לא חיה מבפנים.
ורק הורד האדום,
שמונח על השולחן,
מעיד על כך שזה נכון,
שפעם לא הייתי לבד.
הורד האדום,
נבל כמעט לגמרי,
כמו הזכרונות היפים מהעבר,
מזכיר לי שפעם גם לי היה הכל, אך זה נגמר.
תגובות (19)
עם כל בית זה מקסים יותר ויותר. שיר מעולה והכתיבה מעולה. אהבתי מאוד =)
and i
תודה..:>
אני מסכימה
;) תמשיכי
מה יש להמשיך כאן..?
תמשיכי לכתוב :)
ווואוווו, זה פשוט מדהים!!!!!
זה באמת מדהים , וכמו שאמרו פה …
עם כל בית זה רק משתפר ….
את כותבת ממש מדהים
ונגעת אצלי בקמה נקודות רגישות
משהוא שהיה לי ואף פעם לא יחזור
תודה לך על דקה נדירה ומרגשת
מדרגת 5
אה..(לגבי הלמה אני אמורה להשמיך)XD
ונממ תודה לכולם :'> אני מניחה שזה אחד הדברים היותר טובים שיצאו לי כהתברר… כבר מזמן לא קיבלתי תגובות כאלו על משהו שכתבתי :'>
אהה …. ועוד משהו …
כדי לך לשלוח את זה ל " בחירת העורכים "
זה באמת סיפור מקסים
הוו^^
ננסה…~תמיד יש פעם ראשונה~
מזל טובבבב מגיע לזה:)) אהבתי מאוד!
תודה רבה^^
שיר יפהפה! מסכימה עם התגובות מעליי – עם כל בית רק הולך ומשתפר ^^
מזל טוב על בחירת העורכים :>
החרוזים טיפה חלשים וממשיכים להיות פחות טובים בכל בית, אבל השיר עצמו נורא יפה, מילים יפות!
האמת? אני אף פעם לא מנסה לכתוב בחרוזים, אם אני רואה שיוצא איפושהו אז אחלה, אם לא אז לא חח אבל תודה^^
אהבתי ברמות ! ^^
וואו…