הוא

מערכת היחסים הארוכה ביותר שאי פעם הייתה לי –הייתה אתו.
הוא תמיד היה איתי . גם כשהיה מישהו בחיי.
היה עוזב רק באופן זמני ,מאפשר לי להאמין שהפעם זה לתמיד והוא לא יחזור יותר. כי אני עם אחר שממלא את עולמי.
ולו , אין מקום בחיי יותר.
אומנם, לו היה תמיד ברור שהקשר שלנו יימשך לנצח . גם אם זה יהיה עם הפסקות .
גם אם ההפסקות האלה יימשכו שנים –הוא המתין בכל פעם בסבלנות שהקשר הנוכחי יתפורר בהדרגה.
ודרך כל סדק היה מחלחל בחזרה לחיי.
עד שהיה חוזר במלוא הדרו – מופיעה בחשכה על מפתן החדר.
תווי דמותו ברורים למרות העלטה .
תמיד מתיישב עם הגב אלי על קצה המיטה –צללית שחורה תמירה .
וללא הזמנה וללא הסכמה – נשכב לצדי .
מניח יד כבדה על ליבי ודרכה משגר: עצב ,כאב ,פחד ,אכזבה וייאוש ישירות אל התודעה .
אני חשה את עול משקלו … הדממה מתפוצצת באוזני והאפלה קורעת את עיניי.
את עיניי אני עוצמת ,מתרווחת בשלווה ושוקעת בזרועותיו הכבדות .
יודעת שהכל זמני –כל האחרים יבואו וילכו.
לא משנה כמה טוב יהיה להם איתי , לא משנה מה ירגישו כלפי.
הם לא יידעו להילחם על מקומם בחיי כמוהו.