ההשראה בפעולה

יש לי השראה שנעלמת ומופיעה, היא לפעמים אוסרת לכתוב ולפעמים ממלאת את הראש. היא מפעילה כפתור במוח שלי שרוב הזמן כבוי, היא נותנת לי משהו נדיר ויקר שצריך לשמור עליו – אחרת הוא ייעלם. אבל זו רק אשליה. על ההשראות הטובות ביותר אנחנו שומרים. יש לי כמה כאלו אבל אין לי את הרצון לכתוב אותן בצורה טובה או בצורה כנה. "גברת השראה, לא! לא רוצה אז לא צריך. שומעת?" אני אומרת להשראה שכרגע הייתה בנוייה מכמה גרגירים שנפלו בטרם עת מהמוח שלי ונעלמו להם, ללא הותיר זכר. ברגעים כאלו אני מקללת את יצר הסיפורים שלי, המפעל שאולי בקרוב ייסגר מבחינה כספית או שייעלה לעוד כמה שנים טובות מתרומות או קנייה לא בזבזנית של ההשראות שלי. כתיבה זה דבר חשוב, אני יכולה לומר לעצמי דברים ולא לכתוב מהם כלום או פשוט ללחוץ על כמה אותיות במקלדת בלי להשאיר מילה אחת נכונה אמיתית. רק גיבוב של אותיות שמרכיבות מילה לא מזוהה. זה מה שקורה כשכל ההשראה מתגלגלת במורד הר הרעיונות הטובים. אבל לפעמים, פשוט כותבים על השראות ואז נדלקים רעיונות אחרים. זה מה שכולם עושים, לא?