הדובדבן המגעיל שבקצפת //טריגר

כשאתה מחזיק לי את היד, אני מרגישה כמו ילדה בת ארבע, שאביה מלווה אותה אל הגן בפעם הראשונה, אני שונאת את זה. אבל אז אני חושבת על דברים יותר גרועים שאני שונאת, כמו הדרך שבה אתה מעשן אחרי הסקס ודורש ממני לנשק אותך, למרות שאתה יודע שאני נחנקת מהעשן והריח מעלה בי חשק להקיא.
ואם אני לא מסכימה, אתה מכניס אותי שוב אל בין הסדינים, ואני מרגישה את הנשמה יוצאת מתוך העור שלי.
אני שונאת את איך שאתה חופן לי את התחת כשאנחנו מטיילים ברחוב, ואם אני מוציאה מילה מהפה אתה מפליק לי, ונשאר לי סימן אדום וכואב במשך שבוע.
אני שונאת את הפעמים שבהן אתה משתכר עד לכדי ערפול חושים, ובכל זאת מזיין לי את הצורה, כי "לילה בלי סקס זה כמו תינוק בלי אמא, אפשר לשרוד אבל אתה סובל", אבל לא נותן לי טיפה קטנה של אלכוהול כי אתה אוהב לראות את הבעות הפנים המפוכחות שלי כשאתה מכניס בי את כל הזעם שבך.
אני שונאת שכשאתה שיכור, אני מכניסה אותך למקלחת ומנקה את כל הטינופת שמעליך, אבל אם אני נחנקת בזמן שאתה מכריח אותי למצוץ לך, ההצגה חייבת להמשך.
אני שונאת שאתה גורם לי לבכות בימים שאני אמורה להיות הכי מאושרת.
אני גם שונאת את הפעם ההיא שבה הכרת את ההורים שלי, והתחלת לספר להם על כמה בת עלובה יש להם ואתה איתי רק כי אני 'נותנת'. יותר שנאתי את המקרה אחרי שהתחלתי לבכות, ולחשת לי באוזן מולם "זונות בוכות רק בלילה," בזמן שהכנסת את ידך לתוך המכנסיים שלי.
אני שונאת את הפעמים שבהן אתה משתדל להיות רומנטי כלפי, ואז בזמן הנסיעה לסרט בקולנוע הכי רחוק מהעיר (כדי שחברים שלך לא יזהו אותך), אתה עוצר ומחליט שכרגע אתה קורע לי את השמלה הכי יקרה שהייתה לי בארון, כי אם לא, יכאבו לך הביצים.
אחרי זה אני חושבת על השבוע ההוא שנפגשנו כמעט כל יום עם חברים שלך, והתחלת לספר להם על כל התנוחות שבהן אתה מביא בי, ואיך שהצרחות שלי הן הדבר הכי מחרמן ביקום כולו. מכאן המחשבות שלי גורמות לי לשנוא את המבט שלך בעיניים כשהסתכלת עלי בהתרגשות אחרי שחברים שלך ביקשו לנסות אותי גם, והסכמת. שבוע אחרי סיפרת לי איך חברים שלך פרגנו לך ואמרו שהם מרוצים מהתוצאה. גם את זה אני שונאת.

ולבסוף, הדובדבן שבקצפת שמעל העוגה המגעילה שהכנת לי, אני שונאת את עצמי על כך שאני חושבת שאתה בן אדם טוב.