הג'וקר

אז הוא מאריך את השיער ומתאפר כמו הגוקר.
אימא שלו מזועזעת ממש.
הוא רוצה להיות רוקר, רק חבל שהוא בישראל, וששנות התשעים היו לפני שלושים שנה.
'הפאנק מת, ילד' אמרתי לו פעם. אבל הוא התעלם ממני.
הוא קנה גיטרה חשמלית והחליף יותר מידי מפרטים. הוא כתב שירים, באנגלית חוץ מאחד. הוא אומר שבארץ אף אחד לא מבין שיט במטאל, גלאם או גראנז', או מה שזה לא יהיה שהוא אוהב באותו השבוע. רציתי לשמוע את השירים שלו אבל הוא לא הסכים. אמרתי לו שהוא לא יודע אנגלית, שהוא בקושי עובר בגרות, בא נשמע אותו עושה RRR,
הוא כעס עלי למשך כמה זמן, והצליח לא לדבר איתי שבוע. עד שלילה אחד עם יותר מידי מהכל – (הוא כבר היה ניראה כמו הזחל באליס) – הוא אמר שהאנגלית לא כזאת משנה, זה המקצב, העניים ועוד משהו שאני לא מצליח להיזכר בו.
'אז מה, אתה אומר שהשירים שלך נשמעים כמו התפרצות זעם של ילד בן ארבע?' שאלתי.
הוא לא נעלב, הוא ידע שבאמת רציתי לדעת. ובוטות היא רק הדגשה; שאלה יותר שאלתית.
'אני אראה לך' הוא אמר.
ולפני שהספקתי לזוז, הוא נעלם לקצת או הרבה זמן. אני לא יודע. היה יותר מידי ערפל.
כשחזר, הוא היה שוב הגוקר, עם עניים שחורות, עור לבן וחיוך של צשייר.
'זה לוציפר ' הוא הראה לי גיטרה חשמלית. החנקתי ציחקוק.
'טוב' הוא אמר. והתחיל לסובב שם כפתורים. נאנחתי. עצמתי עניים. חשבתי: 'עוגה עוגה עוגה במעגל נחוגה' והכל חג וחג וחג וחג.
יכולתי להתעלף, רציתי להתעלף. אבל אז הוא התחיל. פתחתי עניים.
הוא חרק וצרם וצרח על לוציפר שלו. השיער שלו התנופף כמו נחשים. פניו התעבתו וגידים בלטו מכל מקום. הזדעזעתי. ניסיתי לשמוע את המילים אבל גם הם היו רחיקה. החנקתי צחוק,
עניו הפעורות והמאופרות תופסות את עניי. לא ממצמצות, כמו קרפדה, כמעט לא זיהיתי אותו. פתאום גם לי היה קשה למצמץ. פתאום קרה המשהו השלישי. הערפל התפזר ואני הייתי מרותק, הרגשתי את הקור, החום, והכעס? אולי כעס. זה היה מזעזע.
חשבתי על פרפרים כמו שאף פעם לא חשבתי על פרפרים.
אף אחד לא מבין מה זה פרפרים באמת.
אבל למחרת כשקמתי כמעט שכחתי מהכל. שכבנו שניינו על הספה, לבושים ומסריחים, ולא הבנתי למה הוא מאופר. ולמה כשאני מכין קפה אני שר: עוגה עוגה עוגה במעגל נחוגה.
השעה הייתה שתיים והתפוצץ לי הראש. אז נכנסתי למקלחת, הרגתי מקק שיצא מהאסלה וזה עלה לי פתאום. הקאתי. אבל זכרתי את הפרפרים.
הפרפרים.
זכרתי גם שהיה משהו שלישי שאני לא זוכר, ומאז אני מטרטר לו שיגלה לי, כי הוא כבר אמר לי פעם אז מה זה משנה, וחוץ מיזה אני החבר הכי טוב שלו. החבר היחיד בעצם.
אבל הוא רק אומר לי שאני טועה. שהוא בחיים לא אמר כזה דבר. שבטח הייתי מחוק לגמרי.
'אבל ניגנת לי, נכון?' אני אומר לו 'נכון? '
'אני לא זוכר' הוא אומר 'עזוב אותך, שטויות! החלטתי להיות שחקן'
אנחנו שותים בירה באיזה בר ואני מאמין לו, באמת. אבל אז כשאנחנו יוצאים יש מעליו, על פנסי הלילה, ענן שלם של פרפרים. מסתחררים כמו סופה.
'ג'וקר' אני אומר