הבחורה במראה

יפה שלי!
אני מצטערת, כל כך מצטערת.
פגעתי בך. שנאתי אותך. עשיתי המון בשביל אחרים וממך התעלמתי, שכחתי.
אנחנו אמורות להיות הכי קרובות שיש, להיות שלמות אחת עם השניה, לאהוב בלי סוף. אבל קשה לי איתך. את לא מספיק חכמה, טובה, יפה. לא מושלמת.
כל האנשים סביבנו מושלמים. רק את לא.
השיער שלך לא יפה. החזה שלך קטן מדיי, הגוף שמן מדיי, הפנים מוארכות מידי. איך אוהב אותך?
כולם יפים, מושלמים. הבנות סביבך יפות כמו דוגמניות, עם אופי מושלם ושיער גולש. רק את לא.
למה???
את כעסנית מידי, צועקת לפעמים גם אם לא צריך. את שקטה מידי ואין לך ביטחון, או שיש לך אובר ביטחון שמרחיק אחרים. די!! תלמדי כבר!!!
למה את חייבת להיות הכי דפוקה מכולם??? למה את לא יכןלה להיות כמו נועה היפה והגבוהה, או טליה החכמה??
את לא שווה כלוםם!!!

אבל זה לא נכון. את כן שווה, והרבה.
מתישהו אבין את זה. ואז לשתינו יהיה הרבה יותר טוב.
בסדר? אז אל תשתני. את מהממת.
לא מושלמת, ועדיין מהממת. לא, זה בכלל לא סותר.
אני לא בטוחה שאי פעם אוהב אותך באמת, מכל הלב, ואקבל באהבה את הפגמים שלך. אבל לאט לאט. עוד נהיה שם, או לפחות קרוב-קרוב.

בינתיים, אל תשתני.
אוהבת/שונאת
אני,
הבחורה במראה.

נ.ב
כשיגיע היום הזה, מתישהו
האם תסלחי לי?