האלבומים בעליית הגג.

המילים נעצרות, לוחשות לי עוד נחמה.
מביטה בתצלומים שבהם נראית עלמה,
לא יודעת אם זו אני או שפשוט מישהי אחרת,
אך יודעת דבר אחד, שהיום כבר לא מאחרת.

התמונות באלבומים, לא מוכרות לי כמו בעבר,
אולי על סיפור, או משהו שכבר עבר.
לא יודעת מי היא המסתורית בתמונות,
אומרים לי שזאת אני אך לשאלות אין מענות.

ואולי זו את, ואולי זאת אני,
מי העשיר ומי העני.
אולי אם תדעי מי את באמת,
תוכלי לדעת כמה באמת יש לנו לתת…

פותחת עוד אלבום, מתחילה להיזכר,
בכל המקומות בהם התבקשתי לספר.
אולי נבדוק את הפרצופים, מהתמונות הם מחייכים..
אבל בחיים האמיתיים הם לא באמת כל כך שמחים.

מושכת בכתפיי מסרבת להכיר באמת,
כמו ילד קטן שברוקולי מנסים לו לתת.
נזכרת בחיים שחלפו, ובפניך,
יודעת ששום דבר לא יחמוק מעייניך.