האיש השחור.

בס"ד

האיש שלבש כל הזמן שחור, עשה את זה לא בגלל שהוא חשב שהצבע השחור מרזה, אלא בגלל שהוא הרגיש שחור 24 שעות ביממה. הוא גם העריץ את מרתין לותר קינג, אבל זה רק נספח לאהבתו לצבע השחור. האיש הזה שאת שמו שכחתי, חי בלונדון לפני 30 שנה. הוא חי בדירה קטנה צבועה בצבע לבן בוהק, ניגוד מצחיק לכל אורח החיים שלו. בכל אופן האיש הזה תמיד חיפש אהבה, ואף פעם לצערו הוא לא מצא אהבה אמיתית ונכונה. פעם אחת הוא פגש מישהי שהחליטה להאיר לו את הנשמה עם 1000 נרות שהיא רצתה שהם יידלקו יום ולילה, הוא זרק אותה אחרי חודשיים כי היא עשתה לו יותר מידי רע ושחור עם כל האור הלבן והטוב הזה. האיש הנחמד שאת שמו כאמור שכחתי, אהב גם ללכת לשתות בפאב השכונתי שנקרא "המלאך הלבן", ושם הוא הספיק לפגוש מישהי אחרת שבפגישה הראשונה היא באמת הייתה מלאך לבן, אבל אחר כך התברר לו שהיא בהחלט לא כזו, הם נפרדו לאחר שהוא העניק לה את התואר "המלאך השחור". והוא חי את החיים שלו, יום ועוד יום, שבוע עבר והנה עוד שבוע עומד לחלוף, והנה גם השבוע הזה חלף לו. הזמן טס בלי הגבלת מהירות, ושום ניידת משטרה של החיים לא מוכנה לעצור אותו ולהגיד לו: "רגע אחד! תנוח קצת למשך קצת זמן, בסדר זמן?". האיש השחור שאף לעשות לעצמו סדר בחיים, ואולי רק כך בין כל הניירות, הספרים, החשבונות והמכתבים, הוא ימצא לפתע ניצוץ קטן של אהבה, מישהי שתחדור לו לתוך החיים. הוא מוכן שהיא תהיה לבנה אבל לפחות שתהיה מוכנה לפשרות. והם יחיו יחד, קצת שחור וקצת לבן, אבל יחד. ואז מצדו של האיש, הזמן יכול להעביר להילוך גבוה יותר ולהמשיך לטוס.