האיש הזקן מהמכולת

תמיד כשהייתי הולכת למכולת הייתי פוגשת באיש הזקן ההוא.
תמיד היה באותו מקום- אוסף חמישה אגסים ושמונה תפוזים, לוחץ את ידו של בעל הבית, מחייך בנימוס למוכרת שחיבב והולך בחיוך לביתו.
לעולם לא ראיתי אותו במקום שהוא לא המכולת, וכך גם אף אחד אחר.
האמת שאף פעם לא שמעתי אותו מדבר, ואני בספק אם מישהו כן שמע.
אבל עדיין כולם חיבבו את האיש הזקן ההוא, ולא כולם בטוחים למה.
גם אני מחבבת את האיש הזקן ההוא. הוא אף פעם לא הסתכל לכיווני או עשה משהו מיוחד, אבל חיבבתי אותו.
אף אחד לא יודע מיהו.
רצות השמועות שהוא נזיר שתקן, שהוא אוטיסט ברמה בינונית- גבוהה, שהוא איש מריר שנוטל סוג של כדורים כלשהם, שהוא חי על אגסים ותפוזים ולא אוכל שום דבר חוץ מהם.
אני לא מאמינה לשמועות כאלה.
למה שאנסה לדעת מיהו האיש המסתורי הזה?
ולמה שאנתח את זה שכולם אוהבים אותו?
או את זה שהוא לא מדבר?
האיש הזקן ההוא מאוד מיוחד.
כולם נשבים בקסמו- אולי חוץ ממנו. אולי הוא לא מנסה להפיץ קסם כלשהו.
אולי הוא סתם רוצה לקנות את הפירות האהובים עליו בכל יום. באותה שעה ובאותו מקום, ולעשות את אותם הדברים.
להיכנס אל המכולת ולקחת בידיים רועדות שקית מן המעמד שבכניסה.
ללכת בלי להסתכל ימינה ושמאלה ישר אל העמדה של הפירות.
לדחוף משקפיו אל מצחו, להתכופף ולהביט במחירים שהוא כנראה כבר מזמן יודע בעל פה.
לחוש וללטף כל אגס שנכנס אל השקית בדיוק 8 שניות, לדפוק על כל תפוז באגרופו הרועד 4 אגרופים בדיוק- שניים מכל צד.
להרים את השקית אל על ולהביט בה מלמטה, שיוכל לראות אם קנה בדיוק הכל. ואיך לא- עשה לאגסים ולתפוזים מבחן כה מעמיק, איך יכול להיות ששכח?
לעמוד בתור בעודו בוחן את התקרה בחיוך תמים.
לחכות למוכרת האהובה עליו. גם אם תתפנה קופה אחרת לפני הקופה שלה, הוא ייחכה.
להניח בחן את השקית ולהרכין את ראשו לשלום.
לחכות למוכרת שתגיד את המחיר, למרות שהוא כנראה כבר מזמן יודע אותו- 37 שקלים.
לחטט בכיסו הימני ולהוציא מטבע אחד של עשרה שקלים, שטר אחד של עשרים שקלים, מטבע אחד של חמישה שקלים ושני מטבעות של שקל ולהניחם בירעת ניצחון רגועה על הדלפק.
להצמיד את ידיו ולקוד מעין קידת שלום למוכרת.
להסתובב במהירות וללכת לכיוון ביתו ברגליים קלות.
לא לתת לאף אחד לראות אותו.
זה מה שהזקן מהמכולת אוהב לעשות, וזוהי הזהות שלו. זהו הקסם שלו שכולם מודעים אליו חוץ ממנו.
לפעמים אני חושבת שהייתי רוצה לשמוע את האיש הזקן מהמכולת מדבר ולו פעם אחת.
אבל אז אני נזכרת, שאם הוא היה מדבר הרבה, כנראה היה מישהו אחר.