האושר

רוח חורף קרה ומצליפה, שורטת את הפנים שלך עם נטיפי גשם שנמסו מחומך.
הרוח לא מפסיקה לשרוק את המנגינות של פעם. מנגינה תמימה על אושר ואהבה.
השיער הסתיר את עיניי הדומעות, אך אישוניי התמקדו בנשמתך.
מחשבות חולפות כמו טיפות גשם קרות.
עם כל נפילה של עלה שנקרע מהענף מתחת לכובד החורף, הרגשתי שאני מתקדמת עוד צעד לכיוונך.
מה אתה?
מי אתה?
פעם ראשונה מזה הרבה זמן שלא התראנו.
כל תזוזה שלי מפריעה לזרם המחשבות שלי. כמה מוכר אתה נראה, מאיפה אנחנו מכירים? האם התראינו לפני כמה ימים?
ושוב, אותה שאלה, מי אתה?
משפט קטן יוצא מפיך, מחמם כל איזור של רוח קרה ומקפיאה. הגעתי אלייך, אבל ברגע שהושטתי את ידי לכיוונך, התמוססת במציאות שלי, ורק המשפט שאמרת נטלה באוויר.
אמרת "אני הוא האושר".
האושר.
מה עליי לעשות עכשיו?
לשקוע בצער שהחליף את האושר?
הצער מכאיב והאושר מרפא, כמו תרופה לחולה.
אני פשוט אשב לי במרכז חיי, אשגיח על מעשיי ואחכה לאושר שיגיע.
הוא עוד יגיע, וישטוף ממני את החורף הקר.

עוד מעט.