האופק
אני עומד על המזח ומביט אל האופק, כמו בסרטים. קמטים נחרשים על מצחי, ועיני נפקחות בעוז אל עבר הרקיע האדום. אדם זר עובר על פני. "להביט בסירה שהתהפכה." גרוני צרוד וכואב, "בחיים לא ידעתי," אני מגמגם לעצמי, "בחיים לא חשבתי ש-"
"משנה שעברה, הייתי אמורה לעלות עליה." אני עוצר ומסביר, כיוון שהאדם הזר נעצר גם כן. "בחיים לא ידעתי, בחיים לא חשבתי…" אני מנסה שוב להשלים ואז משתתק. "להביט בסירה שהתהפכה." אני חוזר ונזכר כאילו זו פעם ראשונה.
גופי לא נע ואני ממשיך להסתכל. האדם שלידי גם ממשיך לא לנוע.
"אני מניח שתמיד היה בי צד," אני מספר, "שהצטער." כך היו הדברים. "אבל להביט בסירה שהתהפכה, זה-" עיניי נפתחות והאדם שמולי לא מצליח להבין. אני לא מצליח לסיים את המשפט.
"משנה שעברה, היה לי ברור שאני הולכת לעלות עליה." אני חוזר ומדגיש. "בחיים לא עליתי. אולי חיכיתי-" אני תוהה, "לאין סוף. ומעולם לא חשבתי," אני מנסה בכוח להשלים. המילים נעתקות מפי ואני לא מצליח. רק משפט אחד עבר לי בראש- "לא, לא זה לא יתכן."
אני מוסיף לעמוד ולהסתכל. האדם שלידי עובר להסתכל אל האופק גם כן. אחר הוא חוזר וממשיך ללכת והקמטים למצחי חוזרים ונחרשים על פני. מרחוק אני רואה כתם שחור של ספינה.
אני די בטוח, לפי הצורה בה היא שוקעת פנימה, שהיא טובעת. אני יודע שאם אני הייתי נוהג להגשים את החלומות שלי, הייתי נמצא כעת עליה. מאושר. שט, וממש במקרה- גם טובע, ומת.
תגובות (10)
קראתי את זה שלושה פעמים, ועדיין אני לא בטוח שהבנתי.
לולייייפפלווורררייייי *_* ( התרגשות ילדותית)
מממממ מממממ ממממ….
ההפלגה ההיא היא החלום שלו. הוא מעודו לא טרח להגשים אותו וחיכה ל… אין סוף אולי. עכשיו הספינה הזו שוקעת והוא מביט. זה גורם לו להרגיש הלם. היה צריך להיוצ עליה. הוא לא וזה מצער מאוד. ועכשיו היא טובעת. זה אפילומלא הקלה כי זה היה החלום שלך. זה כמו לגלות שחלומך האמיתי גם ככה מעולם לא יכל להתממש. יש בזה מן הטרגדיה. קץ לחלומות. שלום למציאות. קץ למשמעות. קוץ באצבע. משהו כזה…
הכתיבה מאוד חוזרת על עצמה, אפשר לסכם את כל הסיפור עד לחלק הסופי במשפט אחד – ספינה שקעה, אני בהלם כי רציתי להיות עליה.
את זוכרת שאמרתי לך שצריך לחבר את הקורא לדמות? אז זה לא קורה כאן. מעבר לזה שאין שום פרטים אמתיים על שום דבר, זה לא באמת סיפור. אולי רעיון, אבל לא סיפור שלם.
את יכולה אולי לנסות ולהרחיב את הרעיון הזה לסיפור, אבל אני גם לא כל כך בטוח לגבי הרעיון עצמו..
אני לא אוהבת את המסר התבוסתני הזה. הוא נותן לגיטימציה להרגיש טוב לבחור בצעד הקל שלא ללכת אחר החלומות רק בשל הסיכוי שזה לא ילך כמו שרצינו, בהתעלם מהאפשרות שזה כן. גם אם הספינה שוקעת, עדיין אפשר לתפוס מצופים או לשחות בחזרה לחוף, אפשר לקחת את סירת ההצלה, ויותר מזאת כדאי לוודא שהספינה שאיתה יוצאים לדרך איתנה וחזקה.
זו לא הייתה הכוונה הרי מה שהוא מרגיש זו לא הקלה שלא עלה עליה. הוא מרגיש בטרגדיה, כי גם אילו היה עושה את הדבר הנכון ביותר, סופו היה מוות. זה שוק. סתם תחשבי שהחלום של החיים דלך היה להתחתן עם מישהו שבחיים לא התחתנת אתו. הוא מתחתן ואת בדיכאון וחשה שלא הלכת אחרי חלומותייך וחייך נהרסים. ואז את מגלה שהןא היה טרןריסט שהתפוצץ עם המשפחה שלו. בעולם של שחור לבן אתה חש הקלה. בעולם האמיתי את חש הלם. לא מסוגל להבין או לעכל. ההגדרות של המציאות מתערערות. כלומר אולי אין באמת דבר כזה 'טעות' בחיים, אם אפילו מעשה כמו ללכת אחרי חלום לא מבטיח תמיד אושר. החלום במציאות זה לעיתים רצח, כאב ודברים רעים. הפגישה עם המציאות מטלטלת. מצד שני ישמצב שימות בכלמקרה ביגון וצער.
וואו פשוט מדהים, הכתיבה שלך מושלמת. ראיתי פה את הספינה כמטפורה על החלום. כלומר כאשר החלום נאבד מול אינו זה כמו להסתכל על הספינה שוקעת מולך עיניך.
מדרגת לחמש
יש לך כתיבה מדהימהההההההההההההההה
חחחחחח תודה רבה לך (:
מה שהיא אמרה ^
:*
אמ, אני יודעת שהתכוונת לסיפור הקודם אבל אלוהים הוא ארוך מדי.
אני אגיב על זה, במילה אחת? מדהים. בהתחלה לא ממש הבנתי את הקטע עם הספינה, אז קראתי את התגובות ואת המשמעות מאחוריי זה. אולי הסוף לא חזק מספיק אבל המטאפורה כל כך חזקה שזה מפצה על הכל.
אני חושבת שלפעמים צריך לוותר על החלום ולבחור חלום אחר, נכון שהידיעה שלא הגשמת אותו קשה אבל לפעמים עדיף לוותר ולנסות משהו אחר.
ממש מחמיא לי שהדעה שלי חשובה לך XD
אני בת 15 ואת 18 אז זה קצת הפתיע אותי למען האמת, את גם הראשונה שבקשה את דעתי.
אני חושבת שיש גם טעות כתבת *הולכת* ולא *הולך*.
זה טוב מאוד!
הסיפור הקודם גם קראתי ממנו קצת, התיאורים שלך מעולים, הוא פשוט כתוב טוב. הייתי מעלה אותו בחלקים בשביל שזה לא יראה כבד כל כך, את יודעת, אנחנו הישראלים עצלנים במיוחד.
בהצלחה בהמשך 3: !