האוזניות, הטלפון והמפתח
האוזניות, הטלפון והמפתח היו מונחים על השולחן.
לא ידעתי מה הם עושים שם.
לא ידעתי מה פשרם.
רק ידעתי שהם חשובים.
לקחתי את שלושתם אל חדרי, נעלתי את הדלת מאחוריי ופרשתי אותם על המיטה לפניי.
ניסיתי לחשוב עליהם כעצם בודד בחלל; ניסיתי לחשוב עליהם בתור עצם אחד מבין מיליונים.
אך דבר לא עזר לי להבין את פשרם.
החזקתי אותם, זרקתי אותם, התעצבנתי עליהם, דיברתי אליהם.
אך דבר לא עזר.
ניסיתי לשכוח הכל, ורק להביט בהם. פשוט להביט.
הטלפון הזכיר לי את כל הדברים שחשבתי שאצליח לומר לך בטלפון, אותם דברים שפחדתי לומר לך פנים מול פנים, אך הם בעצם מעולם לא נאמרו.
האוזניות הזכירו לי את כל השירים, המילים, שרציתי להקדיש לך, אך בכל פעם שפתחתי את פי הן חזרו למקום מחבואן החמים בתוך ליבי.
והמפתח … ובכן, המפתח היה המסובך מבין כולם. ליטפתי אותו באצבעותיי וחשבתי בעצב עד כמה היה זה פשוט לו לכל אחד היה מפתח לליבו, ואז פשוט יכולתי לקחת את המפתח ולפתוח את ליבך, ואז תהיי שלי.
ואז הבנתי. לכל אחד יש מפתח לליבו. מפתח שכולם יכולים למצוא. אך צריך לדעת, להבין, איך להשתמש במפתח הזה.
ואני הבנתי.
התעוררתי מהחלום מעט מבולבל בהתחלה, אבל לאחר חמש שניות של התעשתות ידעתי בדיוק מה לעשות.
ירדתי במדרגות המובילות לסלון ויצאתי מדלת ביתי.
פסעתי לאיטי אל המקום שבו ידעתי בביטחון שבו אמצא אותך.
ומשם הכל היה כמו חלום; עטפתי את ידך החמימה בידי, הבטתי בעינייך הכחולות.
אוזניות, טלפון, מפתח.
שלושה דברים.
שלוש מילים.
"אני אוהב אותך."
תגובות (14)
וואו, איזה קטע מקסים!!
כמה שהוא פשוט ויומיומי ככה הוא מדהים! מאד אהבתי את ההקשרים שעשית בין העצמים ה"סתמיים" לבין הדברים החשובים והגורליים, פשוט אין מילים!
הכתיבה שלך מדהימה ואני מאד אשמח לקרוא עוד סיפורים/קטעים שלך!
ברוכה הבאה לאתר!! :)
3> נעמי
איזה יפה,
ממש אהבתי,
תמשיכי לכתוב סיפורים כאלו
תודה רבה!
יש עוד קטע שהעלתי, אם אתם מעוניינים לקרוא (לא הייתי בטוחה אם תפוזוני זה בן או בת אז כתבתי פשוט בלשון זכר XD)
מאי… נראה לי שתפוזוני הוא בן….
ושתיים אני מתה על הקטע הזה!!!!!!!!
כפרעעעעעע
♥♥♥
ליאוווור <3
מאי את לא הלכת לבצפר?! איזה חוצפה!!!!!
מה התירוץ שלך הפעם? את לא מרגישה טוב?
אז אני לא היחידה שהבריזה מהבי"ס???
יייייאייייי!
ליאור, יש לי התקף אסטמה.
ועמית, לא כלכך יאי, זאת אסטמה XD
אוףףף! אז אני היחידה שהבריזה בלי שההורים שלה ידעו???
לאן נעלמו הימים הטובים שבהם כול שני הנוער הבריזו ושמו פס על הלימודים?! לאן?!?!?!?
ותרגישי טוב כותבת מלידה!
אני חולה מאי! אפילו הייתי בקופת חולים (מסריח שם בטירוף!!!!) ותתקשרי אלי- עכישו! משעמם לי ואני בדילמה – האם שווה לקום מהכיסא ששל המחשב כדי להכין פופקרן או לא!!!!!! איזה יום….
ועמית אם הייתי מבריזה מבצפר בלי שאבא שלי ידע הוא מוריד אותי בשכונה ד' ובורח!!!!
מאי רק את מבינה!!!
ועוד משהו וואטס הפנינג פוטטו?
אוקי מאי אני חייבת למצוא דרך להשתיק את האימייל שלי זה 'מקפיץ לי את הלב לקורקבן' גאדדדד זה עדיין נשמע מטוטמתם! (טוב נו את יודעת מי המציאה את המשפט הזה….!)
תודה עמית!
וליאור, חחחח את סתומה. XD
סתומה תקראי לאוחתך!
ואת יודעת שאני במחסום כתיבה?!
תקראי ל*אחותך*!