האגם
אני עומד ומביט באגם.
"מה קרה כאן?" אני שואל כשאני מבחין בברנש שלידי.
באגם היו רק אבנים.
"אסון כבד." הוא מניד בכובד ראש לשלילה.
הוא עומד כמוני ומתבונן.
"יש לך מושג אולי?" אני מעיז לשאול אותו.
במקום הזה לא אוהבים לתת תשובות.
"הו כן, מושג רב." הוא משיב ורגע לפני שחשבתי שלא יפרט הוסיף- "עובר כאן אדון שזורק אבנים לאגם."
"ואיך האדון הזה נראה?" אני שואל ומתפלא.
האיש מדליק סיגר בפיו. אין תשובה.
"מאיפה יש לו את כל האבנים האלה?" אני חש חשדנות.
הוא מושך בכתפיו.
"מהלב." כך משיב, וענן אפור אפור יוצא מהסיגר שלו וחוצה בנינו.
"מהלב?" אני מתפלא עד מאוד, "איך הן הגיעו ללב שלו?"
שקט. אני מסתכל באגם וחושב.
"ולא אכפת לו מהאגם הזה?" אני חמוץ.
אני סורק בעצב את המקום היבש.
"אכפת. זה האגם שלו." הוא מספר לי.
עננים עננים של אפור מתפזרים בסביבה. אני כבר לא משתעל. "דברתי איתך כבר פעם." אני נזכר עכשיו.
הברנש עומד בלי לנוע.
"אז לאן הוא ילך עכשיו?"
שאיפות. נשיפות.
"הוא יחכה עד שהאגם הזה יתמלא בתקוות."
"זה… מאוד קשה." אני מכווץ את מצחי טיפה בדאגה.
"אני מקווה שהוא יצליח." הקול עם העשן אומר.
"גם אני. בשביל האגם."
מפיו טבעות עשן.
"תפסיק עם העשן הזה, זה מפריע לי לראות." אני מתעצבן מעט.
"מה אתה מבקש לראות?"
הוא אינו זוכר?
גם אני אינני. אני מרכין ראש ומתרכז.
נשיפה. שאיפה.
"מאיפה יגיעו עוד מים לאגם?"
"מהירח," קולו צרוד, "גובה השאיפות. הוא גורם לעננים לבכות לתוך האגם."
"אבל קשה לבכות." אני נבהל, "וכל האבנים כבר בפנים."
"ובכל זאת רואים הרבה עננים." הוא מהנהן.
כגודל האבנים- כך אני חושב. נדמה היה כי שמע אותי.
"לא אמרתי לך להפסיק?" אני נרגז.
הוא שקט.
"אתה לא נותן לי לראות לאן אני זורק." אני חש צביטה של תסכול.
"כבר אמרתי לך שאני לא אפריע לך לזרוק אותן, אדון יקר." הוא כרגיל עונה לי.
ואני מביט באבנים האלה ובוכה.
תגובות (12)
לא הבנתי, וניסיתי להבין. אשמח אם תסבירי לי :)
אבל זה יפה מאד, ממש אהבתי את האגם עם האבנים,
ואת הכתיבה שלך ;) אשמח אם תגיבי לפוסט האחרון שלי…
אני די גאה בו ואשמח אם תקראי אותו. קוראים לו "טוב או רע".
אבנים של הלב זה אכזבות וצער. הוא בא וזורק אותן מהלב שלו לאגם בנסיון לשכוח. הוא מגיע ושואל מאיפה כל האבנים. הוא מדבר בתת מודע שלו בעצם וזה מקום שבו אין הרבה תשובות. העשן מסתיר את התת מודע. האדון והברנש והדובר זה הוא. העננים בוכים תקוות להגיע לירח האבנים ייבשו את המים. בסוף הוא נזכר בכל העוולות של האבנים שהן שלו
הינה עוד פעם בא לי לפכות אבל הדמעות אצורות. אני רק אומר לך דבר אחד.. אני מאוהבת בירח מגיל צעיר מאוד, אולי אפילו מי לידתי חח, וכן יש לילות שאני מסתכלת מי בין אבני ליבי על הירח המוערץ הזה ומנסה לשאוב ממנו אשרה ותקווה. אני מאוהבת בירח. במה שהוא מסמל. בכוחותיו. בדבר הזה המעפנט שהוא עושה לי כאשר הוא מלא וממגנט את עייני את ליבי אליו. אני אוהבת את הירח ואת הכוחות המשפעים שלו עלי. ואני הכי אוהבת את זה שלמרות שהוא עבד השמש ולמרות שהוא מקבל ממנה את אורו, הוא מסוגל ולא מהסס לתרגם את האור הזה לאור מי של עצמו לאור מעפנט לאור מושך. משהו מיוחד שמושך אותי את הגלים את הזאבים, משהו חזק שנוצר מי תוך הקבלה הזו המוגבלות הזו, משהו שנותן בעצמו לעולם, משהו שמושך אותי!. חחח אם לא הבנת את לא חייבת להבין. זה דברים מי תוך הלב המעורפל שלי אז אין את חייבת להבין. יום טוב ובהצלחה בחזרות
מעניין מה הוא מסמל לך !
הבנתי מה שכתבת ושמת אפילו נקודה!
השאלה אם את הבנת משאני כתבתי חחח
סיפורים נתונים לפרשנויות שונות, זו הפרשנות שלי חח. אני שמחה שהבנת וקראתי גם את תגובתך לאי בורי אז גם הבנתי את פרשנותך. אגב תוכלי לקרוא את הסיפור שלי ולהגיב עליו? העלתי סיפור חדש ואשמח לתגובה. אבל בבקשהה חוץ מי ביקורת בונה רעה שתתני לי על הכתיבה שלי שאני יודעת שאני צריכה להתשפר אני מבקשת שתתני לי גם קצת ביקורת טובה על הדברים שכן השתפרתי בהם אוקיי?
אוליב יקרה בבקשה תקראי את המייל ששלחתי לך!
הממ.
בעיניי לזרוק "אבנים" ל"אגם, בניסיון לשכוח זה בזבוז של זמן, למה פשוט לא להנות?
הוא מתעלם מהשאלות שלו ויש בזה משהו יפה, אולי בעניין שלא לכל שאלה יש תשובה, וזה גם מעצבן, בדיוק כמו שזה באמת.
אני מצטערת לאכזב אותך חחח, אין לי הרבה מה להכות אותך.
האמת אני לא נפלתי מהכיסא, אבל ככה גם הקציצות של אמא שלי, אכילות אבל לא ממש טעימות.
למה? לא יודעת.
הכל לכאורה יפה אבל חסר לי משהו, ואינני יודעת מהו ולמה הוא חיוני לי בכלל.
זה לא לזרוק בנסיון לשכוח. זה לקחת חוויה רעה ולזרוק לאגם התת מודע. זהו. ואז את כבר לא זוכרת. הוצאת אותן מהם.
וכן אוך את צודקת לצערי. משהו חסר :,,,,,,(
"הוא בן וזורק אותן מהלב שלו לאגם בניסיון לשכוח".
אמרת את זה קצת יותר למעלה…:\
נכון.
הוא לוקח אבנים של צער ואכזבה מהלב
וזורק ממנו לאגם
ככה הוא שוכח. זה עובר מהלב לאגם.
פעולת ההשלכה היא לא זו שמשכיחה ממנו
ממש ממש אהבתי!!!
יהה תודה לך ! (: