דם יותר סמיך

דם יותר סמיך ממים.
דם יותר סמיך מדמעות.
מים עם מלח.
דם יותר סמיך מהים, האינסופי הזה, המרגיע.
דם יותר כהה ממעמקיו, חם.
דם צורב, נספג בעורקים מפעפעים.
נעלם, בין שרירי הלב.
הדם, הדם שלך.
אני צופה בו נעלם.
הוא נספג בגופיית הסבא המוכתמת.
כתמי סבון ודמעות מלוחות.
מתכתי, מושך.
מתקרש בעדינות.
הסכין כבר מזמן בפינת החדר.
העיניים ריקות. הן לא רואות מעבר.
החתכים העמוקים.
הם שם.
הם תמיד היו.
אבל איפה הוא?
בגוף הצנום הזה שלו,
למה נשמתו מסתתרת בצללים?
מתייצב.
על הרגליים.
ההשתקפות במראה,
או, עולם אכזר.
האם זהו אני, או שמה הוא?
המפלצת.
הכאב.
חד.
דם יותר סמיך ממים,
מדמעות.
אפילו הים האינסופי אינו סמיך מדם.
וברגע הזה,
סמיך.