דיכאון

הנה הוא שם,בפינה השפופה,גוסס
מסתגר בתוך עצמו
הנה האנשים,הם עוברים צוחקים,פשוט לא מתייחסים
הוא מייבב,אבל לא קורא לעזרה,הוא לא יביך את עצמו
הוא קם,מתקדם,עליו יש שריטות ופצעים מדממים,מהקללות של אתמול,מהמכות שיהיו מחר
הוא מתקדם,משאיר מאחורי שובל של רגשות,מחשבות שהיו,ואולי כבר לא יהיו
הוא ממשיך,הוא מתחיל לרוץ,שום דבר לא יכול לעצור אותו.
הם חייבים לעצור אותו,הוא כמעט זועק לעזרה,אך אף אחד לא עוזר,הדיכאון ממשיך ללכת,מגואל ביותר מחשבות ורגשות מאי פעם
הוא כבר לא חושב על אהבה,הוא כבר פשוט לא חושב.
הוא מגיע לחדר,מסתגר בתוך עצמו
מרים את האקדח,שהחביא בקופסאת העץ האדומה מתחת למיטה,
ויורה,ירייה בודדה.