דיכאון קיץ.

רגשות מתנפצים, 
הגרזן מותח,
המראה מתרסקת.
הקור נוטף, 
הכאב מלטף, 
השברים חותכים.
אני עצובה בקיץ,
ולא בחורף הזחוח.
אני עצובה בקיץ,
כי אני קופאת בפנים.
הבגדים נקרעים, 
הרסיסים אופפים,
ודמעות מתנתקות מעיניי. 
ידיי החבולות
מסדרות את השברים,
שצונחים על הרצפה.
השריפה מתעצמת.
החבל משפשף את גרוני,
מנסה לשסף את חיי. 
אני עצובה בקיץ,
אני נבעטת אל הרצפה. 
אני עצובה בקיץ,
ואז אני בוכה. 
אף אחד כבר לא שם כדי לנחם אותי. 
הברחתי אותם.