דוס…

בס"ד

"אבא, נהייתי דוס זה לא אומר שאתה צריך לכעוס" כך אומרות מילות השיר ששר הזמר עדי רן (אם אני לא טועה) בכל אופן, נשאלת השאלה: האומנם? אבא צריך לכעוס או לא צריך לכעוס?. ובכן התשובה הברורה היא: אבא לא צריך לכעוס, אבא צריך להיות מאושר עד השמיים על זה שהצאצא החביב שלו החליט לעשות צעד ולחזור בתשובה. בואו נבחן שנייה אפשרויות אחרות: "אבא אני עצור בתאילנד על הברחת קוקאין, זה לא אומר שאתה צריך לכעוס", או "אבא, אני במסיבת יער מטורפת והולך לחזור הביתה רק מחר בצהריים, זה לא אומר שאתה צריך לכעוס", או מה דעתכם על: "אבא, אני במוסך עם האוטו שלך מיישר את הפנס הקדמי אחריי ששרטתי אותו, זה לא אומר שאתה צריך לכעוס". ובכן חברים בכל אחת מהאפשרויות שהצגתי אבא היה כועס, לא רק כועס אלא אפילו נהיה אדום והיה יוצא לו עשן מהאוזניים. אחים שלי, זה מצחיק אבל ישנם אבות שמקבלים שיחות כאלה מהבנים שלהם. ובמקרה של "אבא נהייתי דוס, זה לא אומר שאתה צריך לכעוס" מה בעצם נאמר לאבא? נאמר לאבא שמהיום הצאצא החביב שלו החליט לשמור מצוות, לשמור שבת, ללכת עם כיפה וציצית (המדים התקניים של יהודי), וכשהצאצא החביב שלו יתחתן ויקים משפחה אז יהיו לאבא נכדים קטנים וחמודים שיודעים לכבד את המבוגרים, נכדים שיקומו בכל פעם שהצאצא החביב שלו ייכנס לחדר. האבא גם ירוויח שבתות מיוחדות ונעימות אצל צאצאו החביב, שבתות של קירבה ואהבה, של תפילה, של שירים של שבת, של מנוחה מכל הבלגן של אמצע השבוע, של כל הסלולארי והריצות האין סופיות לבנק, לביטוח לאומי, העמידה המייגעת בפקקים, וישנן עוד המון דוגמאות. אז תגידו לי אתם, אבא צריך לכעוס או לא צריך לכעוס, על זה שצאצאו האהוב הפך לדוס?. וכמו שאמר פעם מישהו: "ותחשבו על זה…".