אנורקסיה
היי את ,זאת שמביטה מול המראה,
גוף שדוף ללא תנועה.
על רצפה אני לבד יושבת ,
מתנשמת וכמעט נופלת .
רגליי זה עור ועצמות
ועוד שנייה , גם עיניי נעצמות .
מבנה גוף אף אחד לא בוחר ,
אבל מה לעשות שמי ששמן הוא אחר ?
מנסה למצוא תשובות ,
"אמא, קראו לי שמנה. מה לעשות ? "
בזמן שגופי מתקלקל
הם מביטים במבט מזלזל ,
לא מפחדים לקלל ,
ואז , עוד קילוגרם מגופי נושל.
זה נהיה כבר ממש מתסכל !
הרעב כבר לא כואב
אני כבר די רגילה .
אבל איך אפשר להישאר חזקה
כשהדמעות מהעיניים זולגות כל דקה ?
תגובות (2)
סיפור מדהים, מזדהה.
יפה ועצוב…. מוכר מקרוב לצערי