דואה ומרחפת

היה כבר מאוחר והחלטתי ללכת לישון,
כיביתי את המחשב,נכנסתי למיטה ,לקחתי ספר ליד.
התחלתי לקרוא ופתאום הרגשתי שכאילו נופלת עלי תרדמה,
כיביתי את האור ועצמתי את עיני..
ואז פתאום הרגשתי שאני יוצאת מתוך גופי מתחילה לרחף,

הגוף נשאר שכוב על המיטה ראשי על הכר אבל,
כל הבפנים עף למעלה ,דאה והתעופף ..

מה ריחף? מי? אני? לא יתכן הרי אני במיטה..

אני רואה את עצמי מלמעלה,ידי פרושות לצדדים ואני עפה..לאן?

אני קוראת לי .בואי, חזרי, לאן זה באמצע הלילה?

אך אני לא שומעת אותי..החלון נפתח מאליו ,
אני יוצאת החוצה,השמיים שחורים לגמרי,

בקושי אני רואה כמה כוכבים, קר לי, אבל אני מרגישה כל כך קלה..

זאת אני או מישהי אחרת מרחפת ועפה בשמי הליל?

התרגלתי לחושך, התחלתי לראות צללים, הבטתי למטה הכל נראה כמו נחיל נמלים.

הבטתי למעלה ולצדדים ראיתי עננים וכוכבים.

אך לא סתם כוכבים, כוכבים עם אורות וצללים , הם זורחים בשלל צבעי הקשת .

ומשמיעים מנגינות כמו צילצולי פעמונים.

ומה אני עוד רואה ..בין העננים ועליהם ישנים מלאכים, מלאכים צחורי כנפיים..

הם מרגישים אותי מתקרבת ,פוקחים עיניים ומסמנים לי שלום בכנפיים..

איזה כייף ככה לרחף בשמיים, והנה אני עפה מעל מים,המון מים אולי אוקינוס?

אבל איזה? איפוא אני? ..אני ממשיכה לדאות ולרחף ועכשיו אני נמצאת מעל הרים..

אני כל כך קלה ממש כמו נוצה, לא מרגישה גוף רק נשמה..נשמה שגדלה וגדלה..

לאט לאט מתחילה הדרך חזרה..לאן? למיטה? אני מתחילה לרדת ולרדת..

כמו ירידה בסולם,כמו ירידה לתהום. והופ-אני במיטה..נכנסתי לתוך גופי בחזרה והנה אני ישנה..

האם זה היה חלום? או מהתלה..איך יתכן שנשמה נפרדת ככה מגוף ועפה לה לבדה..

לאלוהים פתרונים