דבר איתי
מה כבר יקרה אם אפסיק לכתוב?
זה לא יעלם לי, נכון?
אני לא חייבת להיות 24\7 עם המקלדת מולי כדי לזכור.
אני שונאת לשכוח. שונאת.
החיים משתנים. זה קורה תמיד. ולכתוב בחרוזים לא משחרר כמו פעם. אני הכנסתי הכל עמוק מדי ללב. אסור לי להשתגע ככה שוב.
אני אפילו לא יודעת מה לחשוב. עדיף לי לא לחשוב. עדיף.
לא רוצה לפרסם את זה. אם זה מתפרסם מתישהו אני חושבת שזה מיותר. בכל מקרה. למה אני תמיד מדברת איתך? למה אתה לא מחזיר לי תשובה? העיקר אני כותבת וכותבת ואתה שותק. תאמר משהו. בבקשה!
זה טיפה מוזר. אני יודעת. לדבר לדוממים זה לא סימן לבריאות נפש.
אבל כבר נמאס עליי הדיבור. הכתיבה מעייפת.
אני רוצה לשבת ולשמוע. אני כולי אוזן! באמת!
אולי יש לך משהו לומר שאף פעם לא אמרת ? אולי אתה כן יודע לדבר ו…
לא… אני מתחרפנת. נכון?.. נכון שאני משתגעת?…
נו ! תענה לי!!!
פשוט צריך להתעלם ממך. אתה משחק אותה קשה להשגה? סבבה. הנה.
חבל שלא רואים כמה זמן חיכיתי לתגובה בין משפט למשפט.
למה אני מחפשת בכלל שתאמר משהו?! אתה לא מועיל לי לכלום. פשוט כלום.
רואה?
זה כזה פשוט להתעצבן.
בדיוק מה שאמרתי לך אתמול. זוכר?….. לא חשוב.
אז אולי התחרפנתי טיפה. אולי.
תגובות (0)