גשם.

זה כבר לילה שלישי, שהשמיים גשומים. טיפות ויורדות, בזו אחר זו על האדמה היבשה. הגשם שוטף את הכול- את כל הליכלוך והזוהמה.
האם כך טוב יותר? כשהאוויר נעשה קריר ואיתו גם לבי, האם?
..
זה כבר לילה שלישי, שאנני מסוגלת להירדם. עם בואו של הגשם אין סוף מחשבות מציפות את ראשי.
ולבי, לבי מתכווץ יותר ויותר- כאילו יודע כבר מראש שלוותר, זה הפיתרון הטוב ביותר.
השמיים- כל היופי הזה שלמעלה.. אני תוהה האם נין לגעת בו, לחוש בו?
אחרי הגשם- הכל פתאום מתבהר, האוויר הטהור והנקי- האמת, השקרים- הכל שם. ואני, אני תלויה באוויר, מבולבלת- בין מליוני שאלות, שממשיכות לחזור על עצמן.
מה יהיה?
האם סוף טוב זו רק מילה יפה, מילה שקיימת רק באגדות או שהיא מציאותית?
מה יהיה?
האם דמעותיי הן באמת אין סופיות או כמו הגשם, יום אחד הן יפסיקו לזלוג?
מה יהיה?
..
זה כבר לילה שלישי, שהכול פתאום מתערבב בתוכי. כל הזיכרונות הכואבים, כל הפעמים שבכיתי, כל הפעמים שאנשים הכאיבו לי, שברו אותי, רמסו אותי ודרכו עליי. הכול מתערבב- כל הפינות בלבי מלאות. הכל מצטבר- בדיוק כמו כדור שלג ההולך וגדל עם הזמן..
..
הגשם הזה.. גורם לי לשקוע במחשבות. מחשבות על מה שהיה, קורה ויכל להיות..
הקור הזה, זה בדיוק אותו קור שאני מרגישה, עמוק בתוך תוכי- הכל קפוא שם, תמיד היה ולעולם לא יפריש- אני יודעת.
הנוף הזה.. שני אנשים ומטרייה אחת- מצטופפים סביבה, וזה גם כואב. כי אני ידועת שאני לא אזכה להצטופף סביב מטרייה אחת עם אף אדם- תמיד אשאר עומדת לבד, בקור הנורא, ללא מטרייה. והגשם, הגשם רק ירד וירד וכך גם דמעותיי..