געגוע
ראיתי רכב סגול היום, ונזכרתי בך.
בדיוק יצאתי מהסופר, והוא היה שם בחניה- כאילו המתין שאני אבחין בו.
חייכתי, ואז קפצת לי לראש.
נזכרתי בפעם שבה סיפרת לי שאתה מת לצי של רכבים,
אמרת שאחד מהם חייב להיות סגול.
בהיתי ברכב לכמה רגעים, עד שניתקתי את העיניים שלי ממנו.
נאנחתי כי זה קורה לי הרבה לאחרונה.
הקטע הזה שפתאום אני רואה משהו, ונזכרת בך.
צבעים ,
ירקות,
פירות-
לוגואים של רכבים,
ג'אנטים,
קעקועים,
שירים,
קולומביה,
שמיכת הפיקניק שלי,
הכל מזכיר לי אותך.
שלא תבין לא נכון,
זה לא שאני רוצה שנחזור.
אני לא.
זאת אומרת, כבר לא.
בהתחלה רציתי,
עכשיו?
לא.
עכשיו, אני רק מתגעגעת.
אליך,
לאדם שהיית בשבילי,
למה שאני הייתי בשבילך.
אתה קצת חסר לי,
חסר לי הבוקר טוב שלך- בבוקר,
והלילה טוב שלך – בלילה.
חסר לי הצחוק שלך,
הקריזות שלך,
הריח שלך.
חסר לי החיבוק שלך,
הגדול והעוטף.
חסרה לי ההרגשה שהייתה לי איתך-
שאני מוגנת, ובטוחה.
הנה,
אני מודה,
אני מתגעגעת.
אליך.
אבל לא,
אני לא רוצה שנחזור-
מבטיחה.
תגובות (0)