גיבורי היום-יום

גיבורים. אנשים בעלי יכולות מדהימות, כאלו שתמיד נרצה להיות הם.
הגיבורים האלו, שזורקים משפטים ברגע וזה נחתם על דפי ההיסטוריה.
השקרים שלהם, שנשמעים כל כך אמתיים ביחס לשקרים שלנו.
הגבורה שלהם, שגורמת לנו להיראות תמימים.
היכולות שלהם, שגורמות לנו להראות יחסרי ישע, חסרי יכולת הגנה עצמית.
ואנחנו צועקים ואוהבים אותם.
וכאשר הם מפשלים?
הצעקות השמחות והמעודדת הופכות לצעקות שחורות של בוז.
פניהם של הגיבורים נעלמות, ואז חוזרות בשביל להוכיח שנית לעולם, שרק הם יוכלו להציל אותו.
אז יש לי משהוא להגיד לכם.
לא משנה כמה הם יפשלו, לא משנה כמה הם יטעו, זה רק מוכיח לנו שהם בני אדם.
שהם פגיעים, ושגם הם זקוקים לנו.
כי בלי מישהוא להציל, הם לא היו גיבורים.
וגיבורי היום-יום הם אלה שנחשבים באמת.
אלה לא מי שמובילים אנשים לניצחון.
אלה מי שעושים את המעשים הקטנים ביותר, הנשכחים.
אלה מי שמוכנים לא לחשוב בשביל להציל משהוא.
אלה לא מי שמופיעים על העיתונים.
אלה לא מי שאתם רואים בחדשות.
ואלה לא מי, שאתם מאמינים בהם.
אלה מי שמוכנים להקריב משהוא בשביל שתוכלו להביט על העיתון ולהגיד ״האיש הזה מיוחד.״
הגיבורים האלו, הם מי שנותנים לאנשים האחרים להיות גדולים.
לכן כל כך הרבה אנשים אוהבים לקרוא להם:
״נשכחים.״