גוש שיער

"תסלק את גוש השיער הזה מהמיטה." הוא אמר. "איזה גוש שיער?" שאלתי. "כל הערימה הזו של השיער, מאיפה זה הגיע לכאן? איך אתה יכול לשים על המיטה שלך גוש שיער כזה?" "אין פה שום גוש שיער." אמרתי. הוא השתתק לרגע והחליט לא להתבלבל. "יש גוש שיער ענק על המיטה שלך. מה זה? תסלק אותו." "זה לא גוש שיער, זה אני." "מה?!" הרמתי את היד ונעתי במיטה, "אני, אני גוש השיער." "אולוהים, איך הפכת לגוש שיער?!" הוא היה אחוז תזזית. "אין לי כוח להתגלח ולהסתפר." "מה זה אין לי כוח, ככה אתה הולך ברחוב?! בוא אני אגלח ואספר אותך עכשיו." "אין צורך." "אתה אוהב להיות שעיר?" "שעיר זה הדבר." "אז לפחות תוריד שיערות ברגליים." צחקתי, "אתה בדרן." "לא, רציני, בוא אני אספר ואגלח אותך. אני אבא שלך, אני רוצה שתראה כמו בן-אדם." נאנחתי. "טוב, נו, אם זה עושה לך טוב." "זה עושה לי טוב מאוד. קודם תספורת. בוא שב על הכיסא פה במרפסת." התיישבתי. הוא לקח מכונת תספורת ולא ידע מאיפה להתחיל. "קודם מספריים." אמרתי. "קודם מספריים," הוא חזר אחריי בהסכמה והתחיל לקצץ עם מספריים. הרבה שיער נפל למרגלות הכיסא. "מאיפה יש לך חומר בגוף לייצר כל-כך הרבה שיער?" הוא שאל. "אני אוכל הרבה ערמונים." אמרתי. "אתה רציני?" "לא." הוא גיחך והתחיל לקצץ פה ושם ובכל מקום, ואז פנה לזקן וקיצץ גם אותו במספריים. "זה זקן רציני ביותר, כמו של הזקנים של פעם." הוא אמר בהשתוממות, "הוא מגיע לך עד הברכיים." "זה מדליק נשים." אמרתי. "אתה רציני?" "לא." ואז הוא התלבש עליי כמו מכונת תספורת ומכונת גילוח. הוא כל-כך התלהב, שלא נשאר לי שיער בכלל. הראש שלי הפך קירח והייתי מגולח לגמרי. "עכשיו אתה נראה כמו בן-אדם!" הוא אמר בהתמוגגות. "אז יקבלו אותי לאח הגדול?" שאלתי. "אתה באמת רוצה ללכת לאח הגדול?!" הוא שאל בהשתוממות. "לא," עניתי, "אני רוצה ללכת לאח הקטן, זה נראה יותר מדליק." "אתה רציני?" "לא."