בת 28 בגוף של בת שנתיים

שיפשפתי את עיניי והתמתחתי.
ישנתי שנת צהריים נהדרת!
הבטתי סביבי בחדרי והוא נראה לי גדול מתמיד.
התיישבתי.
המיטה נראתה לי גדולה וגבוהה מתמיד.
לא הבנתי למה הכל גדול כל כך.
הבטתי בשעון שעל השידה שלי ליד המיטה
19:23!!!! ישנתי ארבע שעות!
בעלי אמור לחזור כל רגע….
בדיוק באותה שניה דלת החדר נפתחה ובעלי עמד בפתח מחזיק את תיק המסמכים שלו.
"יקירתי חזרתי!" הוא קרא ונעצר.
הבעת תמיהה עלתה על פניו
"מה קרה יקירי?" ניסיתי לומר אבל קולי נשמע תינוקי והמילים יצאו בגימגומים והברות
בעלי מהר לבש את ההבעה האבהית ששמר לילדינו והתקרב למיטה.
הוא הניח את התיק על הרצפה והתיישב על קצה המיטה מחייך אלי חיוך חם
"שלום קטנטונת! מי את?" שאל ברכות
"מה?" אמרתי
"מה את עושה פה?"
"אמממ… נרדמתי…. "
"ישנת?" חייך אלי.
הנהנתי. ככה הייתי בטוחה שפי לא יבגוד בי.
בעלי הושיט את ידיו ואחז במותני ובתנועה קלה הרים אותי והושיב אותי על ברכיו שאיכשהו היו גדולות מספיק בשבילי
"מה אתה עושה?" צחקקתי
אך בעלי לא הבין את דברי.
"בואי. נלך למצוא את אשתי. היא בוודאי תדע מי את" בעלי התרומם והרים אותי על ידיו
"אני אשתך!" מחיתי אך הוא לא הבין.
בדרך החוצה מהחדר עברנו ליד המראה.
נדהמתי.
במראה ראיתי את בעלי נושא על ידיו תינוקת כבת שנתיים.
מה קרה לי?!
בעלי הלך למטבח ואחר כך לחדר המשחקים שם שני ילדי הגדולים שאלו מי אני
"אבא היא דומה לאמי" אמרה יולי בתי הבכורה בת השבע והצביעה על אמילי בתי בת השנתיים
"את צודקת מתוקה" בעלי אמר וקימט את מצחו.
"אתם יודעים איפה אמא?" שאל
"היא ישנה" אמר דניאל בן החמש
"לא. הייתי בחדר היא לא שם. מצאתי שם רק את התינוקת החמודה הזו" אמר בעלי.
"אתם יודעים אולי באיזה עוד מקום היא יכולה להיות? אנחנו צריכים לדעת מי זו התינוקת"
"אולי במטבח" אמרה יולי.
בעלי יצא מחדר המשחקים ופנה למטבח.
גם שם לא הייתי כמובן
"זו אני! דיוויד אתה מחזיק אותי" ניסיתי לומר
"מה את רוצה חמודה?" שאל בעלי.
לפתע עלה בראשי רעיון.
הצבעתי על הרצפה. בעלי הבין והוריד אותי.
הלכתי ככל יכולתי לסלון למדף האלבומים.
הצבעתי על אלבום החתונה שלנו.
דיוויד הוציא אותו ממקומו והניח לפני.
פתחתי אותו ודפדפתי לתמונה שלי איתו זו שמןגדלת ותלויה בחדר שינה שלנו.
הצבעתי על הכלה .
"כן. זו אשתי. נכון שהיא יפה? "
חייכתי אבל המשכתי להצביע.
דיוויד הביט בתמונה וראיתי שהוא לא מבין.
הצבעתי על התמונה ואז עלי ושוב על התמונה ושוב עלי.
"מה את אומרת? את שואלת אם גם את תיהי כלה? בוודאי שתיהי ביום מן הימים"אמר
הנדתי בראשי
"זו אני " אמרתי ברור ככל שיכולתי
"מה את?"
"פה. זו אני" חזרתי
בעלי הבין את דברי אך לא את משמעותם.
הצבעתי על אלבום אחר. מהילדות שלי.
דיוויד הוציא אותו ואני דיפדפתי לאזור בו הייתי בתמונות בערך בת שנתיים.
מצאתי תמונה מספקת והצבעתי עליה ועלי.
"וואו. את דומה לריינה שלי שתי טיפות מים" אמר דיוויד בטון משתאה.
"זו אני. אני ריינה " אמרתי אך זה נשמע כמו:
"או אני. אני איינה "
"לא. זו לא את אבל את צודקת אתם דומות " אמר בעלי באיטיות כדי שאבין.
הייתי מתוסכלת.
איך אגרום לו להבין?
שילבתי את אצבעותי כמו תמיד כשאני חושבת על פתרון לדבר מה ופתאום הרגשתי את הדקירה המוכרת של טבעת הנישואים שלי. כמובן!
הראתי לבעלי את ידי.
הצבעתי על התמונה מהילדות עלי על זו מהחתונה על הטבעת ושוב עלי.
"מה הטבעת של אשתי עושה אצלך?"
הצבעתי שוב ושוב
"מה את מנסה להגיד? שאת ריינה?"
"כן!!!" קראתי בשמחה "סוף סוף הבנת!"
דיוויד נדהם.
"לא יכול להיות! ריינה? זו את??"
"כן! זו אני!"
"אבל מה קרה לך? את…. תינוקת"
משכתי בכתפי להראות שאני לא יודעת.
"זו בעיה…." מלמל
"טוב אני אגיד לך מה נעשה.את מבינה אותי?"
"כן. אני מבינה"
"אני אכין לילדים ארוחת ערב ואשכיב אותם לישון ואז אנחנו ננסה לגלות מה קרה. בסדר?"
"בסדר!"
"בינתיים תנסי להתנהג כרגיל. "
"בסדר. " הנהנתי וחזרתי לחדרי.
לקחתי את הטלפון ובדקתי מה שלחו לי בזמן שישנתי.
בינתיים ריח טיגון נישא באוויר.
היה נחמד לא להיות זו שמכינה את הארוחה לשם שינוי אבל קיוויתי לחזור לעצמי כמה שיותר מהר.
אחרי הכל איך אוכל לחיות חיים של בת 28 בגוף של בת שנתיים?