בשעות הכי קטנות

המלחמה הכי קשה היא בינך לבין עצמך 
לבין מה שאתה יודע .. למה שאתה מרגיש 
ברגע אחד כול הרגשות הרים של תקוות הכול נהפך להיות כאילו מנסים לעבור את כול המדרגות .. 
בחיים תמיד אמרו לי יש ירידות ויש עליות לעולם לא חשבתי על זה שעם לרדת או לעלות יהיה כול כך קשה
פיתום אני מוצאת את עצמי כותבת בלי להבין בכלל מה?. או איך ?. אבל מה זה משנה אולי אני סתם מדמיינת לפעמים מעניין אותי לדעת העם אני תקועה סתם באיזה בועה ואולי .. אולי זה חלום שאני לא מתעוררת ממנו ואני בטרדמה של כמה שנים 
נו באמת .. שוב פעם אני והדמיונות שלי . 
אבל זה משונה לי כול העבר הזה כול הרגשות כול הדברים שלפעמים חושבים שהם ישארו לנצח הם אלה שלעולם לא ישארו ו.. זה לא שאני בא בתלונות לזה שיושב שם למעלה ומכוון אני פשוט לא מבינה איך בין רגע לרגע הכול מתהפך 
ועכשיו אני מנסה להירדם אז נירא לי שהלך לישון 
.. המשיך את הקטע הזה בחלום לילה טוב