בודדה,זקוקה לעזרה

היא יושבת,
בודדה,
בוחנת כל כוכב וכוכב בשמיים.
היא יושבת,
בודדה,
על הספסל בגינה,
השמש כבר מזמן שקעה,
הלבנה כבר אל השמיים יצאה,
והיא יושבת שם,
בודדה,
בוחנת היטב כל חתול שעובר ושב,
היא לבד,
מתפללת שייתנו לה איזה פרוסת לחם,
מתפללת שמישהו יבוא ויעזור לה,
אבל עד אז..
היא יושבת,
בודדה,
על הספסל,
בוחנת כל ציפור שחותכת את השמיים,
בוחנת כל מכונית שחולפת על פנייה במהירות,
היא לא מתלוננת,
היא חייה את החיים האלה,
את החיים האלה שבחרה לעצמה,
היא לא מתחרטת שהיא עזבה את הבית,
היא מעדיפה להישאר בודדה,
על הספסל,
ולהמשיך לדבר אל החתול השחור שהפך להיות החבר הכי קרוב שלה.
אנשים עוברים,
מסתכלים עליה ישנה על הספסל,
מסתכלים,
מתלחששים,
ושוב מעיפים מבט על הכובע שמונח מתחת לספסל,
לא פיסת לחם,
לא שקל,
חצי שקל,
רק מבט,
רק מבט הם נותנים וממשיכים לעבור כאילו היא אוויר,
כאילו היא כלום,
כאילו היא לא זקוקה לעזרה.
ימים חולפים,
השמש כבר הספיקה לזרוח ולשקוע בחזרה,
והיא נשארת,
יושבת שם,
בודדה,
על הספסל,
עם החתול,
והכובע,
בוחנת היטב כל כוכב וכוכב,
מחכה שאולי..שאולי יפול איזה כוכב,
ושאולי היא תזכהלבקש משאלה,
משאלה אחת קטנה,
שמישהו יבוא לעזרתה.