בנקודה זו

כשאני חושבת על חיי.. בנקודה הזאת, אני מרגישה בסדר. אני מרגישה טוב. כמובן, יש רגעים בהם רוחות משתוללות בתוכי, מנסות לשבור אותי אבל יש בתוכי גם ימים שלמים של אהבה, שמחה ואור. והם, הם מחזיקים אותי עוד על הקרקע. לפעמיים לא יציבה, אך חזקה כמעט כמו שור.
כשאני מסתכלת על חיי, מתבוננת בהם מהצד, כמו משקיפה. אני מגלה שמעולם לא חשבתי עליהם ככאלה… מכוערים. מעולם לא.
היו ימים, שנים שלמים בהם נמנעתי מלהביע דעה. העדפתי להרחיק את עצמי, מעצמי. ופשוט להיות. להיות חלק מחיים שאולי בכלל לא היו שייכים לי.
לא, הם לא היו מכוערים.
חשבתי, חשבתי הרבה בחדרי הקטנטן והחשוך. על העולם ומה הופך אותו לאיך שהוא . על האנשים והכוכבים.. חשבתי שאם החיים היו פזורים על החוף הייתי שוכבת ולעולם נעלמת ביניהם. כמו העננים שמתפזרים, מחפשים חלקים.. מחפשים את עצמם.

בנקודה הזאת בחיי.. כאן , בארץ זרה ומנוכרת . ארץ ללא שם .. אני מרגישה בסדר.
כן. אני בסדר.