בכי

הדמעות שלה זולגות,
נופלות, מתמוססות.
היא מרגישה כאילו
היא נמצאת במקום אחר,
לא בבית המוכר שלה.
וזו בעצם הסיבה
שהיא בכתה מההתחלה.
היא לא מכירה, לא יודעת
לא שומעת, לא מבינה
למה צריך להרחיק אותה
מהמקום האהוב שלה.
הדמעות ממשיכות לזלוג,
עד כמה זה כבר יימשך?
היא מנגבת את פניה במטלית
אך זה לא עוזר.
הדמעות זולגות, זולגות
יורדות, מרטיבות.
בסופו של דבר
נשבר לה כבר לבכות,
והיא צונחת על הארץ,
מתבוססת במי העצב,
בדמעותיה שלה
היא שוקעת אל הריק.
העצב חזר, המקום המוכר
עוד נשמר.
זה הבית שלה, ארץ העצב
ואף אד לא יכול לקחת אותה משם.
רגש אחד קטן, של שמחה
הרס את כל כולה.
היא חייבת להמשיך לבכות
כדי לברוח מכל הצרות.