בכי תינוקי

יש לי תיסכול ואני לא יודעת איך לבטא אותו.
כמו ילד קטן שבוכה בעריסה
כל הגוף מתגמד וגדל לתנועות חסרות משמעות
יבבות מלאות יגון חסר מילים,
דמעות נופלות וחוסר אונים.
אני בוכה על מערכת הבריאות,
אני בוכה על הממשלה,
אני בוכה כי נמאס לי.
אני רוצה עולם אחר,
אני עובדת כדי ליצור עולם אחר,
עולם בו פרטי לא שווה יותר
וציבורי הוא טוב
אני מזדעזעת לשמוע מחניכה במרכז לנוער בסיכון שהיא לא הולכת לקופת חולים כי לאמא שלה אין כסף לשלם על הבדיקה.
אני בוכה את כאב היד שלה
שלא הולך להיפטר
ואני בוכה את כאבי
אני בוכה את כאב העולם
שאני רוצה לשנות.
אני לא מתייאשת, אבל אני עייפה.
אני עייפה מחוסר צדק
ומשקר אחרי שקר אחרי שקר
ששום דבר לא אמיתי
שכולם משקרים
אני בוכה, כי אני גם קצת חולה
ואם הייתי הרבה חולה כנראה גם לא הייתי יודעת.
ואני בוכה כי אני ילדה מפונקת מהמרכז.
ואם הייתי גרה בצפון בכלל הייתי יכולה לשכוח מהחיים שיש לי כרגע
ואני בוכה כי כואב לי.
עמוק בלב כואב לי כאב אמיתי
כואב לי שאנשים נלחמים כדי לשרוד
שהכל מסובך
שמשקרים. שמרכלים. שרעים.
כואב לי לדמיין אדם שמשקר כדי להתקדם. כדי להפיל אדם אחר. מה יש בנפש שלו?
כואב לו עליו. ועלי.
אז אני בוכה
יבבה לא הגיונית ובכי מתפתל במיטה
כמו תינוק שרוצה משהו ולא יודע מה לעשות
אני מכווצת אגרופים. ובוכה.
אבל אף אחד לא מרים אותי מהמיטה ומביא לי את הפתרון