בית הקולנוע בסוף העולם

בקולנוע אני מוצץ גבעול ונשפך על המושב. מעליי קרן הקסם שולחת את התמונות אל הסדין הלבן. לא הרבה אנשים. ריח סיגריות פשוטות וגראס. ציקצוקי מסטיק מתפוצץ. כל הרכבות פוסחות על בית-הקולנוע הזה. במושב בפינה האיש הורס לאהובתו את הצורה. מישהו אומר לו "אתה עוד תתגעגע". העננים בתקרת בית הקולנוע מבטיחים גשם. שני קבצנים בפינה מנגנים על כינורות. ילד קודח מחום גורר את רגליו ליד הקיר, מתמוטט ונשען על הכותל, מצחו נוטף זיעה ופניו הוזות. במושב האחורי יש דתיים שחורי בגדים שצועקים באידייש. ילדים מגלפים אקדחי עץ. ילדה מוסיפה סוכר לשמנת ואוכלת אותה בכפית חד-פעמית. אחיה מוצץ קנה סוכר. נערה עובדת על עוגל-מוגל בכוס זכוכית וכפית. פניה רציניות ותאוותניות. רוכל מציע תפוחים מצופים סוכר אדום, וסוכריות שמתפצפצות בפה. צעיר מצייר קנה אקדח בגראפיטי כך שייראה לכל אחד כאילו הוא מכוון אליו. זקן מוציא מעט שטרות מכיסו, סופר לאט לאט את האוצר הצנוע, ונאנח בכאב כשהוא מחזירם לכיס פנימי במעילו. בירח התלוי על התקרה יש חור, וב-חור יש חור.

מחוץ לאולם הקולנוע יש המולה. כל העולם מנסה לחדור פנימה. לחלקם יש פרחים, לחלקם רימוני פצצה. קולות קדיחה וגירוד בכלי כבד נשמעים מבחוץ על הכתלים. על הגג יש בסיס צבאי. מתחת לרצפה יש בונקר. מפות מגולגלות נפתחות בחפזון וסימני חיצים ואיקסים מסומנים עליהם בעטים אדומים וכחולים וירוקים.

על המסך מתנופף דגל ישראל בין נופים ורחובות ושדות ופרדסים וערים וכפרים וקיבוצים ועיירות וחומות ואתרים ארכיאולוגיים וחופים ואתרי תיירות ומפעלים ובנייני משרדים וגני פרחים דשא ומתקני משחקים ונתיבי כבישים סואנים ודרכי עפר.

איש אינו יודע מי המקרין. איש אינו יודע כיצד הוא נראה, ויש טוענים שהוא כלל אינו נראה. הוא יכול לערוך את גלגלי הסרט כרצונו, להריץ קדימה, אחורה, לשנות פוקוס, ואף לשרוף את הסלילים.

אני מדליק סיגריה, משעין ראשי אחור, וחולם שאני בבית-קולנוע, בסוף העולם.