ביקור
לפני עשרים ושבעה ימים הגעתי הנה, ומאז אני מתבוננת, אך לא רואה דבר. עמליה מגישה לי תה חם ושתיקה מֵקֵלָה. איני יודעת אם כבר הצליחה להתרגל לביקוריי המתארכים.
אין בפיה עצות בשבילי. ואולי הן שם, גועשות בתוכה? ואולי הן יוצאות, ניתזות לעברי? ואולי הן מתקרבות לאוזניי, אך אני לא שומעת? כך או כך, אין זה משנה.
בשעת סיום היא תחזיק בזרועי ותלחץ קלות. ואני אצא לדרך החלקלקה עד אליו. ואֶחֱזֶה בנפול פניו. וארגיש איך אויר מדגדג את אפי וזורם בדמי ועוגן בריאותיי.
עד שאשוב לבקרה.
תגובות (0)