בחור עם בעיות אם ובחורה עם בעיות אב

הוא רצה שתעטוף אותו, שתחבק אותו, שתזכיר לו שהיא תמיד כאן בשבילו, שתקדיש למענו את מירב תשומת הלב והדאגה, ושתנחם אותו כשהוא מרגיש רע. היא לא יכולה. היא רוצה שהוא יעטוף אותה בזרועותיו, שיזכיר לה שאין בה שום פגם, שהיא הכי יקרה לו, נסיכונת קטנה ויפהפייה שהוא יעשה הכל כדי להגן עליה מכל מה שרע. אבל הוא לא יכול.

הם מביטים אחד בשנייה. הוא גוזל פצוע, היא אפרוחית שבורה. כנפיים מצולקות וחלשות לא מסוגלות לעטוף דבר. שניהם נאנחים, כל אחד מהם עסוק בתסכולו שלו. הוא חושב לעצמו על כמה היא ילדותית, אכזרית, קרה, שיפוטית ומרוכזת בעצמה. היא חושבת לעצמה על כמה הוא ילדותי, פגיע, תלותי, מרצה ומתחנן לקבלה. הוא יעשה הכל כדי להיות נאהב. היא תעשה הכל כדי לשמור על אוהביה, או לפחות על מי שמפגין כלפיה מעט חיבה. כך למעשה הסיפור המתיש החל.

הוא תלה בה את תקוותו שתאהב אותו, לכן חיבק אותה בשעה שלא הכיר עדיין ברפש המצחין שהוסתר בתוך מחשכי לבה ומנע ממנה לחבקו בחזרה. היא חשבה שהמחווה שיקפה אהבה, לכן נעצה את טלפייה עמוק בתוך גבו ובכך נחשפה. 'זו אהבה', הייתה בטוחה. אולם כאשר הייתה מוכנה לנסות ולהרים את כנפה השברירית, גילתה נסיגה. הוא כבר סגר עצמו בתוך כנפיו שלו, ובכל פעם שניסתה לחדור אותן, נכשלה. אם אינו מאוהביה, בוודאות הוא חושק ברעתה. היא התבצרה גם היא בתוך כנפיה הסדוקות. כך שניהם נותרו ישובים, מייחלים לבואה של ציפור איתנה.