בזמן האחרון

בזמן האחרון אני מרגישה עוד יותר לבד
מסתבר שאני הילדה הפריירית שלא מספרים לה הכלום
אחת מהחברות שלי דברה על פרויקט שהיא עושה שבדיוק שיקף מה שאני חושבת
אני מסתתרת מאחורי משהו אני לא ממש יודעת מה אבל אני יודעת מה אני מסתירה
אני מסתירה את כול הסבל שאיי פעם יכולתי לקבל
מילה אחת קטנה עליי ואני מרגישה כאילו אני נשברת לשתיים
אני מסתירה שנאה לכול האנשים בעולם וזה אני מניחה כולל את עצמי
ולרוב לא שמים לב אבל אני מרגישה כאילו את הרוב מוצאים עליי זה עבר לילדה אחרת אבל זה עדיין לא טוב כי יש אנשים שמסרבים להפסיק או משנה כמה אני מנסה להגיד לאדם אחד משהו אחד אני אומרת לו משהו אחר מה לעזאזל הבעיה שלי? אני כול כך פאקט אפ שאני לא יכולה להגיד שאני אוהבת אדם אחד ושונאת אדם אחר וכשאני אומרת את האמת זה כואב לי כי אני מרגישה שכול רגע הולכים להאשים אותי בהכל והרי אני רגילה לזה אולי אני סתם פרנואידית
אולי אני צודקת אבל מכול הצדדים לפעמים אני מבקשת פשוט למות אבל אני לא כי אפילו עם אני שונאת שנאת מוות אנשים אחרים אני גם אוהבת אותם אפילו עם זה רק בחלקיק קטן ואפילו עם הם לא אוהבים אותי בחזרה