בוגדת.

היא יוצאת מהדלת וליבה נשבר,
מסתכלת מבט אחרון על בעלה שיושב על הספה ומחייך חיוך קטן לעברה,
היא סוגרת את הדלת,
ליבה דופק,
היא נכנסת אל המכונית נוסעת במהירות לבית של ההוא,
היא מורידה את בגדי העבודה..
מה שהיא לבשה כדי לגרום לבעלה לחשוב שהיא הולכת לעבודה כמו תמיד שזקוקים לעזרתה,
היא לובשת את הבגדים החושפניים,
המושכים,
לובשת את הבגדים שמושכים את מבטם של כל הגברים,
היא אוהבת את זה,
היא אוהבת שמבטם של הגברים עליה.
יש לה בעל,
שדואג לה,
שאוהב אותה,
שמבשל לה,
היא אוהבת אותו, אבל היא תשקר אם היא תגיד שהיא לא עם מישהו אחר,או אפילו אם שתיים בסופי השבוע.
היא לוקחת את המפתח של הבית של ההוא,
הוא הספיק לשכפל לה את המפתח,
הפגישות שלהם כבר עברו לאופן קבוע.
היא יודעת שהיא לא נאמנה,
היא יודעת שהיא לא אמיתית כלפי בעלה,
וליבה נשבר,
אבל היא לא יכולה לעצור.
היא פותחת את הדלת,
נכנסת לחדר ששם האחר מחכה לה,
היא נכנסת,
מנשקת אותו,
מחבקת אותו,
שוכחת לרגע שיש לה בעל שמחכה לה בבית,
שדואג לה.
השעה כבר שתיים עשרה בלילה,
היא יוצאת מביתו במהירות,
שוב מחזירה את בגדי העבודה ופושטת את בגדיה המושכים,מורידה את העקבים,את האיפור המוגזם.
היא נכנסת לביתה,
נכנסת ורואה את בעלה,
שהכין לה ארוחה,
'אני אוהב אותך' הוא אומר לה,וליבה נשבר,
'גם אני אותך' היא אומרת,משקרת,
היא חושבת שהוא מסכן,
היא חושבת שהוא בודד,
היא יודעת שיתגלה לו הוא יישבר..
אבל דבר אחד היא לא יודעת..
כשהיא הולכת אל האחרים..
הוא מארח אחרות.