בדיקה

בשמונה בבוקר חזרתי הביתה מהסופר פארם, אני כמעט בטוחה שחוויתי את התקף החרדה הראשון שלי.
בלילה לפני נפגשתי עם בן בבית קפה בקינג ג'ורג' והוא לחץ עליי לומר לו על מה רציתי לדבר איתו, תוך כדי שהוא מנסה להעמיס על המזלג שלו כמות לא גדולה מידי ולא קטנה מידי של ספגטי עגבניות. לקחתי עוד שלוק מהקפה והדלקתי עוד סיגריה, תוך כדי שאני נהנית מארשת המסתוריות שעוטפת אותי ביחד עם העשן.
אחר כך המשכנו לחוף ואמרתי לו שאני חושבת שיכול להיות שאנחנו אולי איכשהו לא בטוח יכולים להמשיך למשהו רציני, כי למרות ששללתי את זה מראש אני מרגישה לפעמים שיש בינינו משהו מעבר, אבל לפעמים גם לא, אני לא יודעת, אז רציתי לשאול מה דעתו ואם הוא חושב שאפשר לבנות לזה עתיד.
"את אמרת בפעם הראשונה שנפגשנו שאת לא מחפשת משהו רציני".
זה נכון. כשהכרתי אותו הייתי עמוק בתוך בלגן ולא הייתי מוכנה להכניס עוד מישהו לתוך הבלגן הזה, מה גם שעוד לא התגברתי לגמרי על האקס וזה דפק אותי ומרוב שחששתי להיפגש איתו זה כל מה מה שהצלחתי לדבר עליו עם מאיה חברה שלי, על זה שאני לא יכולה להיפגש עם בן ואפילו ביטלתי לו את הפגישה ואז הוא התעקש ואז נפגשנו בכל זאת. והנה אנחנו היום ואני שואלת אותו אם אפשר לבנות לזה עתיד.
"אני לא רוצה משהו רציני" הוא אמר לי והסתכל ישר. כשהוא אמר את זה חשבתי לעצמי שהוא פשוט בן אדם בסיסי ותהיתי אם נפגעתי, כשאני מסתכלת ישר אחרי שכל השיחה לא ניתקתי את המבט שלי ממנו. גם בנסיעות הייתי עושה את זה, כשהוא מסתכל על הכביש ואני בוחנת כל פרט ופרט בו וגורמת לו להרגיש לא בנוח ובכך גורמת לעצמי להרגיש קצת יותר.
חייכתי ואמרתי לו "אפשר לסיים את זה כאן. היה כיף וקליל וזהו. תקופה כזאת" . התחלנו לחזור לכיוון האוטו ופתאום הרגשתי משוחררת. זו היתה הפעם האחרונה שאנחנו נפגשים כנראה, אז פאק איט. נו מור משחקים וניסיונות להרשים, פאק איט. שרתי כל הנסיעה הביתה והוא שאל "הביתה?" ואמרתי לו לא, כי פאק איט והלכנו אליו ואפילו שזו היתה הפעם האחרונה וזה הרגיש קצת מתוק מריר שכבנו כי פאק איט, ועשינו כל מיני בדיחות על זה שזו הפעם האחרונה ומשום מה הוא לא נתן לי ללכת וחיבק ונישק ולמרות שהשעה היתה שתיים וחצי בלילה ונשארתי ושכבנו עוד פעם כי פאק איט ואחר כך כשירדתי לאוטו שאלתי אותו בחצי צחוק אם יש לו מילות פרידה והוא אמר כמה מילות פרידה ואז עמד מאחוריי כשעשיתי רוורס והמשכתי קצת וכמעט דרסתי אותו כי פאק איט ואז הוא חזר לחלון ואמר שהוא פחד שאני אומר לו שאני בהריון ואז נזכרתי שלא קיבלתי מחזור כבר חודשיים.
לא הצלחתי לישון כל הלילה כי פחדתי שאני באמת בהריון ופחדתי שזו לא היתה הפעם האחרונה ופחדתי שזו כן ופחדתי שנפגעתי. והרגשתי בודדה פתאום כי זו באמת היתה מין תקופה כזאת ועכשיו זה סיומה של תקופה.
וישנתי שלוש שעות וכשהגיע הבוקר חיכיתי שכולם יצאו מהבית כדי שלא ישאלו לאן אני הולכת והלכתי לסופר פארם וקניתי בדיקת הריון וחוויתי התקף חרדה בדרך הביתה, ועשיתי את הבדיקה ויצא שלילי וחיכיתי עוד כמה שניות והסתכלתי עוד פעם ועדיין היה שלילי ואחרי כמה דקות חזרתי ווידאתי וזה עדיין היה שלילי.
ואז צחקתי . בקול רם. ואז התחלתי לבכות.