את החיים מבינים שמסתכלים במבט אחד לאחור ..

לבד יושבת הזמן עובר ולא עוצר , 
רץ בלי לחשוב אפילו לא לחשוש 
ברגע אחד הכול שחור וברגע אחד הוא משתנה לאפור מנוקר וחסר טעם , 
ואז אני נעצרת בדרך , 
מסתכלת שוב , ושוב מי ישמע אותי שקולי כול כך צפוף .. 
שהחנק דורס אותי ואני מרגישה 
כה חייה ששוכבת ומדממת בלי כוחות 
בלי עזרה , 
אני כול כך פצועה 
הדם יורד … מטפטף ואני אותה מנסה לנגב
אני עוצמת את עיני ושוב חולמת 
ואז שוב אותה תמונה 
אני נושמת את נשמתי האחרונה 
מרגישה כול חתך חרוט לי בנשמה 
אני נפרדת לשלום מאותה תמונה ..