אתה מכיר את ההרגשה?

אתה מכיר את ההרגשה שאתה עומד למות וכלום לא קורה? כשאתה חושב איך תהיה ההלוויה שלך והדרך היחידה לגרש את ההרגשה הזו היא לכתוב או להוציא את זה על משהו?

אתה מכיר את ההרגשה של חיים ללא מחיר? חיי מותרות אך מתרסקים ברגע ש"שולחים אותך לחיים המציאותיים". נתפסים בשבב התקווה האחרונה לפני שנופלים לתוך החושך. מכיר את ההרגשה הזו?

מכיר את ההרגשה בזמנים שאתה תוהה מה קורה אחרי המוות ויש חלק בך שרוצה לבדוק את זה. אתה מכיר את זה שאתה מדמיין איך יכלו החיים להיות עם דברים היו קורים אחרת ממה שקרו.
אתה חושב ושוקל מה היה קורה עם לא היית מוותר?
אתה לא.
תתעורר! עוד מעט זורקים אותך למים הקרים ואתה צריך ללמוד לשחות לבד! מה תעשה אז?
תצוף? תשקע? תחזור לחוף מבטחים או שבכלל תקים אחד כזה משליך?

תחליט, תשלוט, תחשוב, תרגיש תעשה את כל מה שלעולם לא עשית!
תחייך, תכאב, תכתוב, תשיר את החיים שלך ותהנה מהם!

"למה ללכת עם הזרם עם אפשר להתבלט?" אני שואלת
"למה להתבלט? מה זה נותן?" אתה שואל
"חיים" אני עונה והולכת. אתה רוצה לרדוף אחריי אבל יודע שאני צודקת ולבסוף מוותר.

איך אתה מרגיש כשאתה יודע שטעית ולא מוכן לתקן את הטעות? זה גורם לך להרגיש טוב יותר?
אני לא יודעת אבל לפעמים נדמה שכן.