ארץ התקוה

ארץ התקוה
בטיולי בעולם הגדול הגעתי למדינה מאד מיוחדת,
ארץ התקווה, היש ארץ כזו? מסתבר שכן,
נכנסתי אל אותה ארץ, אין לה גבולות, לא צריך דרכון ולא ויזה,
במרכז ראיתי מפה ענקית,ממוסגרת בפרחים,
על המפה משורטטים שמות הערים,
כל המדינה מורכבת מ10 ערים בלבד,ואלה שמות הערים:
עיר האור, עיר האמונה, עיר השמחה, עיר היופי ,עיר הבריאות,
עיר האהבה,עיר השלום ,עיר הסבלנות , עיר האושר ועיר ההבנה.
לכל עיר יש עשרה רחובות בלבד. כל עיר מאופינת במשהו הקשור לשם שלה.

החלטתי להתחיל את הטיול שלי בעיר הבירה,
היא ודאי העיר הכי מענינת ,כך חשבתי..
שאלתי תושב מה שם עיר הבירה ואיך מגיעים אליה?
נאמר לי שאין עיר בירה,לכל הערים יש אותה החשיבות,
וראש העיר או הנשיא או המלך..מי ששולט איפוא הוא יושב? הקשתי,
כל שנה בעיר אחרת יושבת מועצה שמורכבת מעשרה אנשים ,נציגי הערים,
היא דואגת לרווחת התושבים,ענה לי האיש.
ואיזו עיר זו? שאלתי, זו עיר האור, ענה לי האיש והלך.
שמחתי מאד שנקלעתי לארץ כזו והתחלתי לטייל בעיר האור.
כל יום אטייל בעיר אחרת ",חשבתי לי,
חיפשתי פונדק לישון בו,שאלתי את האיש הראשון שנקרא לדרכי, והוא אמר לי-אין פה פונדקים,
אני אארח אותך, כך נהוג אצלינו. כל כך שמחתי שנקלעתי למקום כזה מיוחד,
בוא איתי, אמר לי האיש הנחמד, הלכתי איתו. הגענו לבית קטן ומאד מיוחד,
הבית בנוי כעיגול ובמרכזו חצר,מסביב לחצר מדשאה מוארת ועץ אחד נותן צל ופרי במרכז המדשאה.
על העץ היו 10 פנסים עגולים ,הפנסים דלוקים כל הלילה כדי להאיר את החצר,
כך זה בכל הבתים ,הסביר לי האיש,
העיר חייבת להיות מוארת כל הזמן מהרגע ששוקעת השמש כל התאורה נדלקת לבד ומאירה פינה פינה.
האיש היה נשוי והיו לו שני ילדים קטנים ,אשתו היתה בהריון מתקדם,
האיש המשיך להסביר לי. לכל משפחה יש עשרה ילדים, כשילד גדל והוא מקים משפחה משלו,
הוא בונה את ביתו מסביב לבית של הוריו וככה מתנהלים החיים בארץ התקוה.
סיימתי את טיולי בעיר האור ועברתי באופניים שקיבלתי בהשאלה מהמארח ,
לעיר הבאה, היא עיר האמונה.
שם ראיתי אנשים שמאמינים בטוב, ובנעים,
הם מאמינים שהאדם טוב מיסודו רק צריך לתת לו הזדמנות
הם מאמינים שחייב להיות טוב ולכן כבר טוב,
הם מאמינים שאין רעים בעולם ואין רוע.
משם המשכתי–לעיר השמחה,
איזה יופי של מקום כבר בכניסה קיבלה את פני שירה עליזה,
שם לא ראיתי צער ולא עצב , כל מי שפגשתי חייך אלי במאור פנים,ראיתי את השמחה בעינים של האנשים, נשארתי שם שלושה ימים ונדבקתי בשמחה של האנשים.
עברתי לעיר הבאה, עיר הבריאות, כולם היו עם מבנה גוף שרירי ,כולם גבוהים וחסונים,
הם נראו בריאים מאד היה ברור שאנשים עוסקים בספורט ואוכלים נכון.
הלאה לעיר הבאה הייתי סקרנית מאד לבקר בשאר הערים,
הגעתי לעיר היופי, כל העיר מקושטת בפרחים , פרפרים וציפורים בכל מי צבעים,
חלונות הראוה של החנויות וחלונות הבתים כולם מעוטרים בפרחים-יופי של יופי.
ועכשיו אני בעיר האהבה- לכל אדם היתה סיכת לב על דש בגדו והמילה אהבה כתובה עליו.
כולם אוהבים את כולם-פשוט נהדר, נהניתי שם מאד ונשארתי כשבוע.
משם רכבתי על האופניים לעיר השלום ,שם אף אחד לא רב עם אף אחד שלום ושלווה שוררים בה-כיף אמיתי. עיר האושר היתה הבאה בתור –שם ראיתי באמת אנשים מאושרים,
האושר נשקף מעניהם- אין מתח אין דאגות לא יאומן שקיימים מקומות כאלה.
משם המשכתי לעיר הסבלנות, שם הכל זורם לו לאט ,אנשים לא ממהרים לשום מקום,
לא דוחפים ולא נדחפים בתורים הארוכים,
יש להם זמן ויש כמובן הרבה סבלנות.
מסעי הסתיים בעיר ההבנה. שם מבינים הכל ולא משנה מה,
מבינים אחד את השני ומבינים את העולם ומקבלים אותו מתוך הבנה.
זהו,סיימתי את המסע שלי בארץ התקוה ,
החזרתי את האופניים בעיר האחרונה וחזרתי למציאות של עולמנו.