אף פעם לא לבד

אני הולכת בחושך, ללא אף נפש חיה מלבדי.
רוחי שבורה, ההפסד גרם לסדק בליבי.
והרוח הקרה נושבת, מעיפה את שיערי.
כן, הרוח נושבת, מקפיאה את כל חלקיי גופי.

אך למרות הקור המשתלט, החלומות המנופצים,
למרות הצלקות שנפתחו, והכאבים..
למרות הדרך האפלה זורעת האימה אשר פרוסה לפניי,
חיוך קטן מתנוסס על פניי.

כי אני יודעת, שכל האנשים אותם איבדתי,
חיוכיהם תמיד יתנוססו בראשי, רוחם תמיד תישאר איתי.
וזה מה שמחזק אותי, הם איתי, אני אף פעם לא לבד.
ואולי עוד אמצא אותם יום אחד…