אף אחד

כמה חיפשתי במקום הזה שלווה.
לרגע האמנתי,ממש אחרי שנתתי את כולי. שיש פה באמת הבטחה לחיים טובים יותר.
אבל לא.

שוב חוזרת לחתוך וורידים
שוב חוזרת לפחדים
לרגשות הלא מאומתים
למחשות ההזויות
לשטויות
אלוהים, כמה שטויות.

והלוואי היה פה מישהו להיות איתי
סתם להחזיק אותי
כשאני כדור שלג קטן על מיטה גדולה ואין לי קול ואין דמעות
הן כולן יבשו מזמן.
ואין בי כמיהה לאהבה ולמילים גדולות
לא להבעות ולצחוקים שלפני הנחירות
אני פשוט מתגעגעת ללהיות

בבקשה אל תבדוק בי מה כואב לך
כי תגלה שהמון
כי אני מכאיבה ושלא בצדק
וגם לא מתכוונת
פשוט ככה נוצרתי, שטן מטבעו
מפחיד מבפנים ויפה כל כך מבחוץ
רק כדי שתוכל לבוא, לקרוע ממני את העור ולהבין שאני זו לא באמת אני

הכל מתהפך פה בחדר הזה
זה שקל לי לאבד בו שפיות
ואם היית רוצה לראות הייתי מבטיחה לך חיים שלמים
וכל זה ממש לפנינו
רק מה

אף אחד לא אוהב אותי.