אסוציאציות על עצבים (או: אני עצבנית)

זה קל להתעצבן. אז אני פשוט עצבנית כרגע, ולמשך כל השבוע שהיה. אני אוכלת הרבה, אבל אני מורעבת אז זה בסדר. תמיד מורעבת, תמיד לא אוכלת ארוחה אמיתית, רק נשנושים -של האלו שלא נותנים מספיק כבוד לאוכל. לריחות. למרקם. לצבע. למוזיקה של שמן קופץ: טיגון.
אבל אין כבוד לאף אחד. ולמי שיש כבוד, עצם זה שיש לו אותו זה מגוחך. לא מכובד בעליל.
חרא על כולם.
אני פשוט עצבנית כרגע, אני מציירת. כבר פעם שלישית. אחת: הדף התקמט. שתיים: הדף התרטב. שלוש: פשוט יצא זוועה, אבל מי צריך את הניסיונות האלו, בשביל זה יש מצלמה. קרוואגו, ורמיר, ברויגל- לא היו מצליחים היום, היום זה הערפיליים. רגש. תחושה. עצבים.
אני עצבנית כרגע; רומנטיזציה, פואטיקה, הרמוניה, אנטלגציה רגשית, שילכו לעזזאל. כולם.
שידברו על הכל, ישירו, יציירו, ינגנו,
אני עדיין מאמינה בקו אחד. קו בודד מסורטט שאותו לא הצלחתי לעשות. לא השבוע. לא כרגע.
אני עצבנית, במשך כל השבוע שהיה
וכרגע.